תודעה

יָפָה הָיְתָה הַדְּמָמָה

מֵאֲחוֹרֵי מָסַךְ הָרַעַשׁ.

יָפֶה הִתְהַלַּכְתִּי

עַל חֶבֶל

הַשְּׁתִיקָה

מִבְּלִי לָגַעַת

בַּמּוּדָעוּת

שֶׁשָּׁעֲטָה לְהִתְפָּרֵץ.

הִתְגַּבַּרְתִּי

הִבַּטְתִּי אֶל

מַעֲרֻמֵּי הַזְּמַן

וְהִתְגַּבַּרְתִּי

הֶחְבֵּאתִי אֶת הַחֹשֶׁךְ

וְצִפִּיתִי לַבֹּקֶר

הַמְּצַיֵּץ אֶת הַצִּפּוֹרִים

וְהִתְגַּבַּרְתִּי

עָמַדְתִּי עַל רְצוּעוֹת דַּקּוֹת

שֶׁל כְּאֵב

וְקָרָאתִי עֲלֵיהֶן תִּגָּר

וְהִתְגַּבַּרְתִּי

וְהִתְבַּגַּרְתִּי,

זֶה הָיָה הַלַּיְלָה שֶׁלִּי

וּבְלַיְלָה שֶׁכָּזֶה

כָּל מֵיתָרַי מִתְאַחִים.