תשובה

חשוך ופצוע שלפתע זעק:

חיכיתי לך עד בוש, עד כאב!

ביקשתי לכסות מחדש

ולברוח כל עוד נפשי בי

אל שלוות הצדיקות המדומה.

אך הוא את זרועותיו כבר שלח

חטאיני! טהריני!

ואני בחטאי כבר חנוקה, במעמקים

עומדת ככלי מלא בושה וכלימה

"אם עוונות תשמור י-ה

ה' מי יעמוד?!"

וקווי חרטה שנחרטו בי

על אותה מחשבה שטיפחתי בלי משים

מוליכים אל תקווה חדשה

ומושכים אל תוכי את קרני האור

אור אין סוף

וידעתי כי כופר לי...