דרך החושים

תה חושב שאתה יכול

למחוק אותה ככה ברחמים רבות

את ריחה את זיכרה, את זכרה

סתם, בלי להבין לעומק

אותה, אתכם ובעיקר אותך?

אני, שקרובה אליך עכשיו בגופי

אבל רוחך שבויה הרחק מכאן, כרנפונזל בטירה

אספר לך על מה שיש בחללים הפעורים שבין החלום לשבריו.

אם רק תסכים לשמוע. אם תסכים לא לפחד,

מדמם אתה אט אט בין השיקופיות, זועק בחללים.

אני שלא חרשת. שומעת אותך. זה אתה שלא רואה.

מסתכלת בחלל השחור של השבר, כן, גם בי.

"שמע לי, חבר, (חבר... בר...). הנה, כאן,

הפגיעה באשיות מי שהיית הניבה חלל חדש.

והיא לא מפחידה כל כך בעין שלישית

הארץ שיש בה גשרים ועמקים ועין יפה, והנה, הסתכל בעצמך: מן התהום מגיחה כל הארץ ה..

אבל אתה הרי יודע. מכיר אותה בעצמך.

כי במבט השלישי זה מתחיל להתחבר.

וההד עונה: להתחבר, חבר.

בחושך צומחים כוכבים לאיטם

זרעי אפונה ריחנית, יטפסו מעלה, חבוקים בזרועותיי

בחורף, תריח ותזכור.