סוכה בהר-המוריה/ דינה
חצות הליל העיר ירושלים בשנתה שקעה, אוויר צונן וערפילי אופף פסגות-הרים. כוכבי-שמים זוהרים מנצנצים, ירח מאיר באור מלא את פסגת הר-המוריה. חומת העיר שרועה מטה, אבניה מסותתות מתנשאות עד לפסגת ההר. סוכה זוהרת נראתה כמו מרחפת מעט מעל האדמה. אורות תכלת לבן זוהרים האירו חלקה התחתון וצבעי זהב וכסף זהרו בחלק העליון מתוך הסוכה הזוהרת בקעו ארבע אלומות אור חזקות משייטות לכיוון השמיים, יונים ניעורו בבהלה התעופפו לכל עבר רוח במשק כנפיים מהיר. רוח קלילה החלה נושבת ורחש עלה מצמרות ברושים כהים המזדקרים כלפי מעלה.
ארבעה עמודים גבוהים לסוכה גזעים ישרים מעצי ארזים שריח שרף חזק נידף מהם למרחק. "שבעת המינים" מגולפים בעץ. גילופים עמוקים מבריקים ומרהיבים מעשי ידי אומן. שבעה במספר:
גפני אדרת עולות מטפסות סביב כל עמוד ואשכולות ענבים צפופים בולטים בתפארתם.
ענפי זית וזיתים, עלי תאנה מחורצים, תאנים בשלות תפוחות חלקן נראו בקועות מעסיס. רימונים בוהקים בקליפת ארגמן, אגודות חיטה ושעורה וענפי תמר "סלוויי" זקופים עקודים לכל עמוד.
דפנות הסוכה מכוסים אריגים דמויי טליתות זוהרות בלובן ותכלת פסים, בתוך כל אריג חוטי כסף מבריקים שזורים לכל אורכם. על גג הסוכה בשורה ישרה שכובים שניים –עשר ענפי דקל מחודדים ירוקים ומלבלבים,(מהר-הברזל, הובאו..) באחד מענפיהם תלוי כוכב קטנטן ואורו זוהר למרחק, עד כי עין - אדם לא תוכל ליישר מבט.
רצפת הסוכה עשויה מחצלת קנים ישרים בוהקים ומחוצה לה אוחזים בפיהם את ארבע קצותיה שניים-שניים אריות ושוורים זקופים אימתניים ואת נהמתם חרש משמיעים, תוך שהם את עיניהם משפילים נוכח האורחים היושבים בסוכה..
במרכז ניצב שולחן מעוגל עשוי מחמישה סוגי עצים: שקמה,אורן,סיסם,אורן לבן ומייפל חסון. משטח השולחן מלוטש ומבריק ועורקיו נראים כמיתרים ארוכים הנמתחים לאורכו ולרוחבו, ארבעת המינים מונחים זה לצד זה ונראים מלבלבים בעטרתם הירוקה.
כסאות עשויים עץ זית עתיק עליהם יושבים, בלתי נראים, שנים עשר אורחים כמספר שבטי – ישראל. שניים עשר מחכמי קהילת יהדות מרוקו מתארחים בסוכה השמיימית, לבושים גלימות תכלת זוהרות רקומות חוטי זהב וארגמן, ראשיהם רכונים אל השולחן המעוגל את דבריהם ושפתם איש שומע או מבין. הם יושבים ברגש זה לצד זה:
רבי משה בן-מימון – הרמב"ם -ספרד/פאס,
רבי שלום משאש-מכנאס/ירושלים.
רבי רפאל אלנקאווה-סלה
רבי שמעון לביא-ספרד/מרוקו/לוב
רבי חיים בן-עטר-סאלי/סלה
רבי משה בן יעקב אהדאן – מכנאס/ סוכה ולולב
רבי יעקב אבן-צור-מכנאס/פאס יעב"ץ
רבי עמרן בן-דיוואן-ירושלים-אשג"ן/וואזאן
רבי שלמה אבן-דאנאן – פאס
רבי דוד חסין-מכנאס
רבי דוד צאבח-רבאט
רבי מסעוד בן-מוחא – מראקש-"ברוך הבא"
לפתע, עולים קולות שירה, "קולות שמים" בוקעים מהסוכה הקסומה, תפילה נשמעת וקוראת לאחדות וגאולה. ירושלים מתברכת בתפילות החכמים והם ממשיכים ושירתם קולחת ומקולותיהם עולות תחינות ובקשות "למענך דורשינו" ל- "מעייני הישועה" והזכרת הנשמות ומילוי בקשות בפתקים שבינות לאבנים, ממשיכה התפילה ו"סוכה ולולב לעם סגולה.." ותקווה לשלום ישראל ובניה ותפילה מיוחדת נשמעת:
... "ותסיר מחיצת הברזל המפסקת בנינו ובינך, ותאזין שוועתינו ותיטיב לנו החתימה – תולה הארץ על בלימה...."
בנוסח מרוקאי נשמעים המזמורים ותוגת הפיוטים קולחת ומגיעה לגבהים, מסתלסלת יורדת וחודרת ללב והיא כה נעימה ומרטיטה ומצטרף אליה צליל נגינה ענוגה העולה מעיר דוד הסמוכה צליל מיתר רוטט מ"כינור דוד" הניצב בשער העיר והשירה ממשיכה ומילותיה מייחלות מבקשות עד כי נדמה כמו מקפצות מחטים חדות על עור גופו של השומע.
את שמי העיר מקשטים אורות מרצדים בלובן זוהר וצבע ארגמן וריח אורנים עלה באוויר.
פנים תמהות הציצו מכל פינה, כשואלות "מהיכן, התפילה והשירה?" וקהל גדול החל מתקבץ והחל מקיף את ההר, אמנים שלפו מכחולים, סופרים ומשוררים מיהרו ובידיהם גבילי נייר למלאם שירה וחריזה לתאר המראה היפה-הטהור כמו התמזגו שמים וארץ ואחדות ושלמות התחברו יחד.
בתוך ההמון הסובב לא יכלו אמהות בדמעות ספקו כפיים לחשו תפילה ותקווה.. אולי, זו שעת הגאולה?.....
לקיר אבנים אני נצמדת נרעדת מנסה למצוא מילה תיאור להוסיף לכתוב ואיני שוכחת קיומו של נהר הדמעות הזורם המפכפך חרישית מתחת לחומה.
הסוכה הזו, הזוהרת, מהלכת עלי כקסם, עיניי מסומאות ואני בעפעפי הכבדים נאבקת ממשיכה, רושמת כל אות ומילה נוספת ואט -אט עולה לה הזריחה וכל התמונה המופלאה נמוגה ונעלמה....
מועדים לשמחה-נכתב בשנת תשס"ח/ דינה
חג-סוכות מלבלב ומהריב - שנת תש"ע. לכל אחת ואחד מכם.
