באלי חורף רומנטי

באלי חורף רומנטי. אחרי ספרות מוגבר בשעה שש בערך בקפיטריה. כשיש כבר חושך מסביב והילדות הקטנות חוזרות או מגיעות לשיעור בלט. האוכלוסיה שבבית ספר משתנה מנערים מתוסכלים לילדים חיוניים והרבה אמהות, והן יושבת בשולחן שלידי וממתינות. אני מחכה לאוטו הכסוף של אמא.

ויש לי מעיל שחור אלגנטי ומאוס, כוס תה\ קפה, או סתם ציפייה להגיע הביתה ולנום.

באלי חורף רומנטי עם ריח של רוגע,ונגינת כינורות בדמיון.שנעבור בדרך הביתה ברחוב קרן היסוד כשכבר חשוך, והאנשים שמתאכנסים במלונות היקרים יצוצו אט אט,יחזירו לעולם קצת הדר שנגמר.  באלי חורף רומנטי עם השלמה פנימית של אומנות ואהבה, מילים כל כך גדולות ונדושות, שבשילוב ומינון נכון הן יגרמו לאדם להרגיש את ההוויה. הוויה של נחת ומנה גדולה של חלומות, בשש בערב, אחרי שעור ספרות מוגבר בקפיטריה, עם מעיל שחור ומאוס. כשברקע נגינת כנורות של אשליות, ומילים אחרונות עוד מהדהדות מהיצירות שניתחנו בכתה לפני כמה דקות. וכך לרגע מתגמדות להן כל הדאגות, והחורף לא קר אלא מפיץ ניחוחות. ניחוחות דמיוניים שנרקמים במחשבה, על המקומות היפים שבהם יכול לבקר האדם. על היכולת להתרחב במחשבה ובתנועה. על העולם שמחכה לנו בחוץ. כך מתרפדת לעצמה בין כריות הרגש ברוגע, התקווה.

היא מגיעה במין שילוב של תחושת התחלה וגם סוף, כשבאוויר רק חופש, למרות שמחר קמים בבוקר ללמוד. ואני מתמסרת אליה, לבושה במעיל השחור, ממש לכמה דקות, עד שאמא שלי תבוא.

התקווה מספרת שהחורף הוא רומנטי ומלא מתנות,כאלה תמימות כמו התגשמות משאלות. אולי זה יהיה שלג, ואולי מספיק התה בסלון עם המשפחה.

וברור לי לגמרי, שאני כמו שאני, כך מספיקה.

ואולי, בעצם בטוח, הרומנטיקה של החורף מנגנת צלילים של אהבה שמסתתרת, ובי יש עוד את הציפייה, שהיא שם,מתישהו, איפשהו, אכשהו, בזמן הנכון, אין סיכוי שלא...היא תשמע כמו מילות השיר שמתנגנות לי בראש.