בּיישנוּת

הן תדע כי בַּיישנוּת זוֹ אני
משוּטחת על מרצפות חדרנו,
כּולי עדוּיה פּסי אור וצל
כּמַסיכה אינדיאנית
וּבכל תנועה שלי משַחקים הם
בּין קַווי פּניי.

רק בערב ראיתי יחידי סגוּלה
עוברים לאיטם מול שקיעה מהוּדרת
מברכים את יומם,
וּבעוֹנג פּעוּר עינַיים שוֹתים
עוֹד רגַע אחד לרְוויה.

עוֹדני זוחלת,אסוּרה בכָּבלי עַצמי
סוֹגרת עינַיי אל שעָרך האפור,
יום מסתורי דבוּק על פּנייךָ
סודות עולם גנוּזים בִּשפתייךָ.

האם יַזמינני גופךָ הֵעייף
לפרוֹש על גופי רִגעי חום שוקעים
וידיים יגלו לי מתיקוּת לא נודעת,
נשיקות יום שעוֹבר שם בּחוץ.

ואבוא שְלווַה לשחק בָּם
כִּבחלוֹם.