ד"ר אנתוני אטאלה-. אטאלה הוא שאחראי על תקדים רפואי מרעיש: ייצורו של איבר אנושי שלם במעבדה, והשתלתו בהצלחה בגופם של חולים. במקרה הזה היה מדובר בשלפוחית שתן, שהושתלה אצל חולים הסובלים מבעיות מולדות בתפקוד השלפוחית. פיסת רקמה שנלקחה משלפוחית של אותו אדם גדלה במעבדה של אטאלה וצוותו, על מעין "פיגום" בצורת האיבר המקורי.
אטאלה עוסק ברפואה רגנרטיבית – המדע של הצמחה מחדש של איברים. לא מדובר בתחום ממוקד, אלא בהצלבה של תחומים רבים ושונים, כפי שהוא מפרט בשיחה טלפונית עם Biosearch, בראיון ראשון לכלי תקשורת ישראלי: "אנחנו עוסקים בהנדסת רקמות, ביולוגיה מולקולארית, ביולוגיה תאית, גנטיקה מולקולארית, פרמקולוגיה ועוד. אנחנו משתמשים במחקר שלנו בכל הטכנולוגיות הללו, במטרה למקסם את ההצלחה".
אטאלה משמש היום כמנהל מכון Wake Forest לרפואה רגנרטיבית, וכיו"ר המחלקה האורולוגית בביה"ס לרפואה של אוניברסיטת Wake Forest בצפון קרוליינה.
למה שלפוחית שתן דווקא?
אטאלה: "זה נקבע על פי רמת מורכבות. התחלנו קודם בסחוס, שהוא רקמה פשוטה ואחידה, עם סוג אחד בלבד של תאים (גידול רקמת סחוס כבר מבוצע היום בהצלחה כטכנולוגיה שגרתית. א.מ). אחר כך עברנו לרקמה שיש בה שני סוגי תאים. ואחר כך המשכנו לשלפוחית שתן.
בסופו של התהליך אנחנו שואפים להיות מסוגלים לבנות כליות, כבד או לב, שהם האיברים המורכבים ביותר. כבר כיום אנחנו עובדים במעבדה על הצמחת 22 איברים שונים".
כאן צריך להוסיף, כי המורכבות שבלב אינה רק בסוג התאים אלא כמובן גם בעובדה שהלב צריך לפעול ולפעום.
לרפא ולא לנהל
אטאלה (51) גדל בפלורידה לאם עקרת בית ולאב איש עסקים, ויש לו שמונה אחים ואחיות. כבר בגיל צעיר החליט שהוא רוצה להיות רופא, והלך ללמוד פסיכולוגיה ורפואה ולהתמחות בתפקיד מנתח אורלוגיית ילדים. בתפקידו זה כיהן כמנהל המעבדה להנדסת רקמות ותרפיה תאית בבית החולים לילדים של הארווארד. וכבר אז החל בניסיונות לגדל רקמות וסוגי תאים שונים ממקור אנושי, מתוך כוונה שיחליפו רקמות או איברים פגועים. מכאן הדרך להתמקדות במחקר קליני היתה קצרה. אם כי לבד מכל עיסוקיו המחקריים, הוא עדיין גם מקבל חולים באופן שוטף, כאורולוג.
לנגד עיניו של אטאלה עומדת העובדה שהביקוש לאיברים זמינים להשתלה שילש את עצמו בעשור שבין 1993 ל-2003, ורק הולך ועולה. זאת בגלל גורמים כמו הזדקנות האוכלוסייה, ושמירת תוחלת חיים ארוכה יותר – עם יותר מחלות הדורשות השתלה. "החזון העיקרי הוא להיות מסוגל לרפא מחלות, בעזרת הטכנולוגיות שלנו ואחרות", הוא מסביר, "ולא רק לנהל מחלות כפי שנעשה כיום".
האם יש לך הערכה כמה זמן יעבור עד שהמדע יוכל לייצר לב, למשל?
"הרבה חוקרים מנסים היום לייצר לב. אבל אין צורך לייצר לב שלם, ולא להחליף את כל לבו של מי שזקוק להשתלה, אלא (לייצר) רק את החלק הפגום.
"לגבי אומדן – קשה לי להעריך ולחזות מתי החוקרים יצליחו. אבל יש החוזים שמאמינים, שאולי בתוך כמה שנים כבר נוכל לייצר לב לתפקוד מוגבל. התחום שלנו מאוד אינטנסיבי. צריך לוודא שההתקדמות בו תהיה אטית ושיטתית".
כל הצלחה שלכם מקרבת בעצם את סופו של עידן ההשתלות.
"כן, אבל זה עניין לטווח מאוד ארוך. אנשים מקבלים איברים מושתלים שגידלנו כבר כיום, אבל אנחנו מאוד רחוקים מהיום שבו לא נזדקק עוד להשתלות. אבל כמובן שעם כל הצלחה שלנו, יהיה אפשר להפחית את הצורך בהשתלות מבחינה מספרית".
מה האיבר שהכי קרוב לצאת מהמעבדה שלך?
"אנחנו עובדים כרגע על רקמת שריר, על מוצרי עור שונים, על כלי דם ועל כליות. אבל יש גם דברים נוספים שאני לא יכול לגלות".
פשוט, אלגנטי ומבריק
גילוי מבריק נוסף של אטאלה וצוותו היה, שמי השפיר הם מקור מעולה לתאי גזע, אותם תאי-אב שמהם אפשר תיאורטית לגדל כל סוג של רקמה אנושית הקיימת בגוף, כולל עצבים, שרירים ועצמות. הגילוי הזה עוקף את הצורך להשתמש בתאי גזע עובריים, שנלקחו מעוברים מוקפאים ממרפאות פוריות. עד עתה היו תאי גזע עובריים אחד המקורות העיקריים לתאי גזע (ישנם מקורות נוספים, כמו דם חבל הטבור למשל, אך קשה יותר לעבוד עם תאי הגזע בהם).
הגילוי של תאי גזע במי השפיר הוא פשוט, אלגנטי ומבריק – אם מסיבות מוסריות מעדיפים שלא להשתמש בעובר עצמו, הרי שמי השפיר מכילים את כל מה שהעובר קולט ופולט, כולל תאי גזע. לדברי אטאלה, אפילו קל יותר לגדל תאים אלה במעבדה מאשר תאי גזע עובריים.
החזון שלו, כפי שתיאר באחד הראיונות: "בנק עם 100,000 זנים של תאי גזע ממי שפיר, יוכל תיאורטית לספק איברים להשתלה ל-99% מאוכלוסיית ארה"ב, עם התאמות גנטיות מושלמות".
איזה מדען גדול אתה מעריך?
"קשה לי מאוד לחשוב על שם אחד. אבל אם כבר צריך לנקוב בשם, הייתי מזכיר אתריצ'רד פיינמן, כי הוא רואה דברים בצורה מאוד שונה".
מה היית עושה אילו לא היית עוסק בעיסוקך הנוכחי?
"ככל הנראה הייתי עוסק בכל מקרה במחקר קליני, אבל אם לא – הייתי חוזר לעיסוקי כמנתח אורולוגיית ילדים".
