יום הולדת ה....
יום הולדת הוא לא יום רגיל בעבורי ובטח שלא יום רגיל כשמדובר באלה. הקיץ חלף ואיתו גם הסתיו וריח החורף עמד באוויר. זו השנה השנייה שאני מכיר את אלה ויום מיוחד שכזה חייב להיחגג על ידי. תקופה די מוזרה הייתה זו, מן ריחוק שכזה ותקופה שלא התראינו. מאוד רציתי בחברתה, השתוקקתי כמו תמיד לראותה וזו הייתה הזדמנות בעבורי לראותה. הטיפול שעברתי כנראה שגרם לכך שאוכל לשאת את הריחוק מבלי להתרסק אך בתוך ליבי רציתי, השתוקקתי ומאוד אהבתי אותה, את אלה האישה המקסימה והמיוחדת.
כמו ברוב הפעמים שעברו במהלך היכרותנו, הצעתי לאלה כי ניפגש לכבוד יום הולדתה ובסתר ליבי, קיוויתי וציפית כי תסכים לכך כי הרי היא לא אחת שאוהבת לחגוג ובטח שלא ביום ההולדת. אלה השיבה בדרכה לבקשתי כי נראה מה יהיה עד אז ונתנה לי מן תשובה מתחמקת שכזו והרי יום הולדתה הוא בעוד כמה ימים ולא הבנתי את הנראה הזה בתשובתה. תשובה סגרירית שהתאימה לתקופה אך כמו שכתבתי בעבר כך היא אותה אישה מיוחדת, פורחת בקיץ ומסתגרת כשקר.
אלה גם אמרה כי קרוב לוודאי כי חבריה וילדיה יחגגו לה משהו ולכן לא תוכל לחגוג עימי ביום הולדתה. מאוד רציתי לחגוג עם אלה יום הולדת וידעתי כי זה יקרה. יומיים אחרי, שוב שאלתי את אלה מתי נוכל להתראות והיא הפתיעה והשיבה כי ניפגש אך הזהירה כי שלא אעשה דברים מיותרים, ניפגש בקטנה כך היא אמרה לי. מבחינתי זה אמר הכול, עכשיו אוכל לתכנן יום הולדת כפי שרציתי וכך התחלתי לפעול.
חיפשתי צימר מיוחד במקום מיוחד. רציתי מאוד שאת ערב יום הולדתה זה היא לא תשכח לעולם. התחלתי לעבור בקפידה על אתרי הצימרים בגליל תוך כידיי שאני פוסל מקומות שהיינו בהם בעבר או שלא התאימו לאירוח מיוחד זה. אלה מאוד אהבה את הטבע, השקט ולצד זה את הפינוק המושלם ובכול פעם שהיינו מגיעים לצימר לבלות לנו את הלילה, היא הייתה מביטה בקפידה בכול פרט ופרט בצימר, מה יש ומה אין, מה צריך להיות ומה לא. זכרתי את אותם הפרטים הקטנים שזרקה במהלך השהות שלנו וחיפשתי מקום מיוחד ללא פגמים. מקום מדהים שיתאים לאלה ושהיא תחוש את חוויית יום הולדתה באמת.לקח לי יום שלם למצוא מקום שכזה ולאחר שסגרתי עם בעל המקום את המחיר והתאריך, התחלתי לתכנן את הצעד הבא של אותו ליל נפלא, ארוחת ערב רומנטית.
מקום מיוחד הכרתי שבו ניתן לאכול ארוחת ערב רומנטית בשניים אך היה צריך לתכן ולתאם כי באותו הערב המקום יהיה ריק ופנוי רק לי ולה. מאוד רציתי להעניק לאלה את אהבתי ואיתו לחגוג לה את יום הולדתה שהיה משמעותי בעיניי. לאחר כמה ביקורים במקום ולאחר שהצעתי מחיר מכובד, קיבלתי את אישורו של בעל המקום שהוא יהיה שלי באותו היום. בחרתי תפריט מיוחד, ארוחה חלבית כי ידעתי שהיא אוהבת זאת. השארתי הוראות איך ארצה לראות את העיצוב, את הכניסה וכיצד אכנס כי הרי סגרתי שרק אני והיא נהיה שם.
אין לי ספק כי אלה תהנה כאן, חיככתי ידיי בצאתי מהמקום והמשכתי לתכנן את היום המיוחד. שמתי פעמיי אל חנות הפרחים, אל אותה חנות שממנה שלחתי לה את כול אותם הפרחים בתקופה נפלאה שכזו. היי, קיבל אותי בכניסה בעל חנות הפרחים ואני מייד ביקשתי כי יתכנן בעבורי משהו מיוחד לאירוע יום הולדת מיוחד. לאחר שהציע לי את סידורי הפרחים, החלטתי כי אלך על משהו פרוע ומיוחד והזמנתי 500 ורדים אדומים וורודים אותם ורדים שהיא כה אוהבת ותכננתי לפזר אותם בכול מקום אפשרי בצימר, נראה לי שזה יהמם אותה כך חשבתי לעצמי. בעל חנות הפרחים נשאר המום ואמר כי מעולם לא נתקבל בהזמנה כזו מאדם פרטי.
את חוויית הארוחה, חשבתי לטבל באירוע מוזיקלי ומכיוון שהכרתי את הזמר המועדף עליה, החלטתי לפנות אילו ולהזמינו לשיר שני שירים שאחד מהם הוא השיר המשותף שלנו. איתרתי את מספרו של האמרגן וביררתי מחיר שהתאים לי יחסית אך לצערי באותו היום הזמר לא היה בארץ, חשבתי על זמר אחר שיוכל לספק את צרכי אך לא מצאתי וירדתי מרעיון זה. דרך אגב הזמר המיוחד הוא מוש בן ארי שאלה גדלה על שיריו ואותו היא מעריצה והשיר המשותף ששנינו שומעים מידי בוקר והפכנו אותו לתפילת הבוקר שלנו הוא השיר אנא בכוח.
שונא מתנות יחיה כך היא אלה ,מתנות הם ממנה והלאה אלא אם היא מביאה אותן. לא אהבה שאביא מתנות אך בכול הזדמנות, הבאתי משהו קטן ומיוחד. חשבתי על משהו שימושי שישלב בתוכו משהו משותף לנו ולצד זה שיהיה שימושי בעבורה בחי היום יום. נכנסתי למספר חנויות מתנות ולאחר שעתיים צד את עיניי עט מיוחד מהודר מכסף שראיתי בחנות. שאלתי את בעל החנות האם אפשר לבצע חריטה על העט ושהשיב בחיוב, החלטתי כי על העט אכתוב את מילות השיר אנא בכוח וכך עשיתי.
מצויד בעט המיוחד ובשלל תוכניות היום, יצאתי מסופק ושמתי פעמיי לביתי בהנאה מיוחדת כי ידעתי שיום זה יהיה מיוחד. אלה אומנם ביקשה שלא אעשה דברים מיוחדים אך למענה ולמען אהבתי הייתי מוכן ללכת הכי רחוק שאפשר ואירוע זה סימל בעבורי משהו מיוחד כי אראה את אהובתי, את האהבה המיוחדת שנכנסה עמוק לתוך ליבי שהיה זקוק לאהבה שכזו.
יומיים לפני המועד שנקבע ואני מתחיל לחוש את הפרפרים בבטן, ציינתי זאת בפני אלה והיא כהרגלה ביטלה הכול ואמרה כי אזרום וכי בסה"כ זו עוד פגישה רגילה שלנו. מה שהיא לא ידעה כי פגישה זו היא מיוחדת בעבורי ואין בפגישות שלנו משהו רגיל וזאת ללא קשר ליום הולדתה או לא.
היום המיוחל הגיע, התעוררתי מוקדם מהרגיל, לקחתי יום חופשה מעבודתי והתחלתי לסגור את הדברים , אספתי לנו מהסופר מבחר דברים טעימים , יין טוב, בלונים, את המתנה, את הפרחים ושמתי פעמיי לעבר המערה המיוחדת ששם נאכל את ארוחת הערב שלנו, מערה מדהימה שמצויה בתוך גבעה מיוחדת אי שם בגליל. קריר ונעים שם, חשוך מעט וכול המקום הזה שמור רק לי ולה. התעניינתי לגבי האוכל והאם ישנן בעיות מיוחדות, השארתי ורדים ובלונים וביקשתי כי יפזרו אותם בכול המערה וביקשתי כי את המקום ימלאו נרות ריחניים רבים, גם את הכניסה למערה ביקשתי שיסמנו בשביל נרות מאירים שיובילו אותנו אל תוכה מרחק של כמאה מטרים.
סיימתי ושמתי פעמיי אל הצימר שממוקם אי שם בתוך חורשה מיוחדת בהרי הגליל העליון. מקום מדהים בתוך חורש עב. בקתת עץ מיוחדת ומאובזרת. הגעתי והתחלתי במלאכת הכנת הצימר לקראת בואה של אהובתי. ניפחתי בלונים למכביר, פיזרתי מאות ורדים בכול מקום אפשרי, בג'אקוזי, על המיטה, בכניסה לחדר, במקלחת, בג'אקוזי ואיפה לא. סידרתי את הפינוקים שהבאתי במקרר והמתנתי לבואה של אלה.
כול אותן שעות שבהם הקדשתי ליום המיוחד, שוחחתי עם אלה ובליבי חשתי את קרבתה. ככול שהתקדם מועד הגעתה, חשתי בבטני את הפרפרים שאפיינו אותי בכול פעם שנפגשנו אלא שהפעם הם היו חזקים מתמיד. אלה הייתה כבר בדרכה למקום שקבענו ואני עשיתי ניסיונות לעכב אותה מעט על מנת שאוכל לסיים את ההכנות בצימר . כל העת אלה אמרה לי כל הפגישה היא רגילה ומבחינתה אין זה לא קשור ליום הולדתה. ככל שאלה התקדמה למקום שקבענו, כך החל ליבי לפעום בחוזקה, חשתי פרפרים בבטן והתרגשות אדירה, כאילו זו פגישתנו הראשונה, כך חשתי. הבעתי בפני אלה את תחושותיי והיא כהרגלה פתרה אותי ואמרה כי זו פגישה רגילה.
ירדתי לצומת שמובילה לצימר על מנת להמתין לה וללוותה מכיוון שהמקום שכן אי שם בתוך יער והגישה אילו הייתה מסובכת. כעבור כמה דקות, ראיתי את הג'יפ המוכר לי שט בעליות המובילות אליי, חייגתי והכוונתי אותה לעברי.
פגישה מרגשת ומיוחדת. המון נשיקות, חיוכים, צחוק ועול שנפרק מעצם פגישתי עם אישה אהובה זו. קשה לי באופן אישי כשאני נמצא בחברתה של אלה. את התחושות הללו קשה להעביר אך הן חזקות ובעוצמות שלא ניתנות לתיאור. המון אנרגיות, עוצמות וכייף אני שואב ממנה בכול פעם שאנו נפגשים וכמובן שבפרידה קורים לי הדברים ההפוכים בכול פעם מחדש.
נעמדנו לנו ליד הרכבים דקות ארוכות כשלפתע אלה אמרה כי היא גוועת ברעב וכי ברצונה לאכול משהו. "נאכל משהו בקטנה" אמרה לי ואני שכבר ידעתי כי הארוחה מוכנה, השבתי בכיף ובאותה נשימה הצעתי כי ניסע למקום שבסמוך לו ממוקמת המערה. האמת שלא תכננתי כיצד אוביל את אלה למערה ולפתע הבנתי כי יש בעיה שלא חשבתי עליה, איך אוכל להכווין אותה למקום כה מבודד בשעת ערב כזו ועוד כשהיא גוועת ברעב.
הצעתי שנעלה לצימר על מנת שתתרענן מעט וכך אוכל להרוויח זמן על מנת לתכנן כיצד להובילה למערה וכך עשינו. הגענו לכניסה וכשפתחתי את דלת הצימר, ניבט לפנינו מחזה מושלם, נרות למכביר, מלא בלונים פרושים בכול חלקי הצימר, וורדים מדהים למכביר שנמצאת כך זרוקים בכול מקום אפשרי. הבטתי בפניה של אלה וידעתי כי הצלחתי, היא הייתה מוקסמת לחלוטין ולפי הבעת פניה ואי יכולתה לדבר הבנתי כי היא מוקסמת. כך דקות מעטות של שקט כשחיוך רחב מרוח על שפתיה. אהבתי לראותה מאושרת תמיד אך ברגע זה אהבתי יותר, בכול אימת שהצלחתי לשמח ולרגש אותה במהלך חברותנו, הרגשתי סיפוק, מן כייף כזה בגוף שעינג אותי בכול פעם מחדש. אלה נכנסה לחדר ופילסה את דרכה בין הוורדים והבלונים כשאני אחריה בזהירות שלא להרוס. נשיקה עסיסית וארוכה מתמיד חשתי על שפתי וברצון רב שיתפתי פעולה וכך מצאנו את עצמנו חבוקים ומתעלסים על המיטה במשך דקות ארוכות.
אווירה מדהימה השתררה בחדר, המון צבע, נרות וריח וורדים. ערבוב של ריחות וצבעים מן הסוג הזה הצליח לבלבל את אלה, זו האישה השנונה והחזקה שנמסה במשך דקות ארוכות לנוכח המראה המדהים שנגלה לעיניה. אלה שתקה רוב הזמן והמילים היחידות שיצאו מפיה היו קשורות למה שעשיתי. באי חשק מופגן, התחלתי לעשות סימנים כי עלינו לצאת לארוחת ערב כי נהיה כבר מאוחר וחששתי שמא האוכל יתקרר.קמתי מהמיטה והובלתי את אלה למקלחת בכדיי שתתרענן ובמקביל התלבשתי והכנתי עצמי ליציאה. אלה סיימה ובשקט לא אופייני, יצאנו לעבר המערה כשהיא לא יודעת כלום על כך.
כביש צר בין עצי היער, הובילו אותנו לעבר המערה, אותו הכביש שגם הוביל בדרך עקיפה אל אותה המסעדה שאמרתי לה כי נאכל שם. אלה לא שאלה ורק נסעה לאן שהורתי לה, משהו מאוד לא אופייני לה ומה שהעיד כי היא המומה עדיין מהצימר וממה שהתגלה בתוכו. ניצלתי זאת והמשכתי להכווין אותה למערה. קצת לפני הגעתנו, אמרתי לאלה כי רוצה להראות לה מקום מיוחד לפני הארוחה וכשהיא רעבה זו משימה לא קלה. אלה ניסתה למשוך כי נלך לאחר הארוחה ואני התעקשתי כי נלך לפני, וויכוח קצר שבו ניצחתי בנקודות, אלה הסכימה לדקות מעטות ופנינו שמאלה אל המערה. נסיעה קצרה בין עצים ואנו בחניה. ירדנו מן הרכב והתחלנו לפסוע חבוקים לכיוון המערה. חושך מוחלט בחוץ, אוויר הרים גלילי צלול ליווה אותנו בהליכתנו. פסענו חבוקים בדממה כלפתע מחזה מרהיב נפרש לפנינו, שביל כשמשני צידו אבוקות שמאירות את דרכנו במעלה הדרך. אלה לא דיברה, שקט של ממש ואני מנסה להפר אותו בהסברים על המקום. אלה הבינה כנראה כי לא סתם אנחנו פה ולכן שתקה בכדיי לא להרוס.
המשכנו ללכת בשקט ובאווירה המיוחדת שהשתררה. כמה דקות והגענו אל פתח המערה, חושך בחוץ ורק האבוקות מהצדדים מאירות את דרכנו. דלת המערה הייתה פתוחה בדיוק כפי שהנחתי אותם. דממה, אין איש באזור רק אני והיא. אלה מוקסמת ושותקת, זה היה כבר מוגזם כי מעולם היא לא שתקה. פסענו לתוך המערה ולפתע נגלה לעינינו מחזה מדהים. מערה קרירה ומדהימה מלאה בפרחים ובבלונים כשנרות קטנים מבצבצים ומאירים את יופייה של המערה. הובלתי אותה פנימה אל אחד החדרים ששם הונחה ארוחתנו כשהיא המומה ולא מוציאה הגה ורק החיוך המדהים על פניה כן אותו החיוך שמאוד חשקתי לראות. ידעתי כי הצלחתי וכי אלה מוקסמת מן המחזה.
פסענו לתוך חדר צדדי ולפתע שולחן ענק ועליו מכול טוב. מבחר מאכלים מיוחדים ובקבוק יין מובחר שנבחר על ידי במיוחד לאירוע. דממה, חיוך ענקי פרוס על פניי, אלה המומה ומחזה מרהיב לפנינו, זו הסיטואציה באותו הרגע. מחזה מדהים שהפתיע אף אותי. הובלתי אותה אל השולחן, הושבתי אותה והתיישבתי מולה. מייד מזגתי לנו מן היין המשובח והרמנו לחיים, לחיי יום הולדתה ולחיי היום המיוחד. אלה מאוד התרשמה וחיוך אחד ארוך נמרח על פניה כול העת. זה עשה המון. אווירה מיוחדת ומושלמת באותם הרגעים, שלא יגמר לעולם פיללתי לעצמי והתחלנו לאכול.
אלה התפעלה מן המקום והחלה לדבר מעט על האווירה וההפתעה שהכנתי לה, היא צינה שזו בעבורה יום ההולדת המדהימה והמיוחדת שחוותה מעולם. לפתע תחושה מוזרה שאפיינה את פגישתנו החלה לצוץ, כאבי ראש שנובעים מן החיבור הנפשי בנינו, כן אולי זה נשמע קצת הזוי אך לא מעט פעמים במהלך פגישותינו, ליוו אותנו כאבי ראש בדיוק באותו הזמן. כאבי ראש שהדגישו את החיבור הנפשי והעוצמות שבחיבור בניינו. כאן הפסקתי לאכול ותפסתי את ראשי, גם אלה כמעט ולא אכלה וכך מצאנו את עצמנו דקות ארוכות אוחזים את ראשנו הכואב ומחייכים על העוצמות הבלתי נשכחות של כאב לצד כייף אדיר.
שעה ארוכה ישבנו בכיף ובעונג בתוך המערה הקרירה. שעה שבה בעיקר ליטפנו, כאבנו ואהבנו. שעה שבה ידה וידי היו כיד אחת. שעה של אושר ועונג עילאי לצד כאב ראש אדיר ובלתי מוסבר. שעה של כיף שכול תיאור עילאי מתגמד. חוויה שלבטח לא אשכח כל חיי ובכול פעם שנזכר בכך אושר וכיף מציף את גופי. המון אוכל נשאר כך על השולחן, בחוויה כזו, כמובן שלא אוכלים והשובע הוא שובע גופני בלבד. מתוך השקט הארוך, הוצאנו מילה פה ושם. הזמן עמד מלכת באותם הרגעים אך לכול דבר טוב ובעיקר לטוב הזה יש סוף. הצעתי שנקום ונחזור לצימר וכך עשינו. בדממה מוחלטת עשינו את דרכנו חזרה בדיוק את אותה הדרך אך הפעם עם שובע רוחני מיוחד שלא ימחק מחיינו לעולם.
לילה מיוחד ומדהים. התעלסות מדהימה באובדן חושים מיוחד ליווה אותנו כל אותו הליל. המון רוק, מגע, רוך וחום בבליל אחד מיוחד. לילה ללא שינה, לילה לבן מכנים זאת. כן זה היה אותו ליל יום הולדת לאישה מיוחדת ומדהימה. חיוכים למכביר, עונג עילאי וכיף מיוחד חווינו יחד בליל סוער זה. מחובקים ומחוברים כמעין גוף אחד כך בילינו את הלילה כולו עד עלות השחר.
קצת לפני שבע בבוקר נרדמנו מסוחררים ושיכורים אך לא מיין. שעתיים אחרי באי חשק מוחלט התעוררנו והתחלנו לעשות את ההכנות הנדרשות לפרידה הקרבה. קשה, קשה לי תמיד עם פרידות מאלה אלא שהפעם חשתי קושי רב, קושי שלא יכולתי לתאר, דמעות נקוו בעיניי מידי פעם ועשיתי הכול על מנת שאלה לא תראה.התקלחנו, סידרנו את הדברים וארזתי לאלה חלק מהפרחים כי ביקשה למזכרת. שקט דממה השתררה בחדר. אלה ואני שתקנו רוב הזמן, מאוד לא אופייני לי ובטח שלא לאלה, מועקה אדירה השתלטה בגופי וצער רב מילא אותו. יצאנו מהחדר בכאב ובצער ונפרדנו לדרכנו לאחר נשיקה ארוכה וסוערת. אלה שמה פעמיה אל עבר המרכז ואני אל עבר הלא נודע כי באמת לא ידעתי מה יקרה עכשיו אחרי הבום הגדול.....
גם ברגעים אלו ממש, כמה ימים פחות שנתיים מיום מיוחד זה, אני חש את האווירה המיוחדת. תוך כידיי כתיבת פרק זה, אני חש בגופי את השמחה והכיף האדיר לצד הצער והעצב שליוו אותי. אלה כבר לא בחיי כחברה אך היא עמוק בנשמתי ובליבי זה בטוח.
פרק זה לא יכול להיות מוקדש למשהו אחר אלא לאותה האישה המיוחדת והמדהימה שבזכותה חיי השתנו לבלי הכר. לאותה אישה שלא ידעה שובע. לאותה אישה מיוחדת שלימדה והשכילה אותי לעולם. לאותה האישה שהדהימה אותי כל פעם מחדש וגרמה לפרפרים תמידיים בגופי. לאותה אישה שהאירה ב"אור" מיוחד את חיי. לאותה האישה שאת יום הולדתה תחגוג בעוד כמה ימים. פרק זה מוקדש לך אלה יקירה ואהובה!!!!!!!!!!
