בזמן שנרדמת

בזמן שנרדמת, חשבתי על הכל לעומק. על היום ההוא בו הכרנו בפאב אפלולי, ובמזג אוויר אפרורי. כשהזמנתי אותך לשתות כוס יין אדום, וחייכת אליי במבוכה. את זוכרת את זה? האם את זוכרת שכתבת לי על פתק קטן את מספר הטלפון שלך שכלל רק 6 ספרות אחרי הקידומת? אני מודה, זה היה לפני זמן רב, אך אם אני זוכר כל פרט- גם את אמורה לזכור.

אני מעביר יד על שיער מאפיר, בזמן שנרדמת והתחלת אף לנחור. תוהה מתי התחלת להשמיע קולות בזמן השינה, הרי כשהיינו צעירים ישנת כמו בובה בזרועותיי. שקטה, יפה, מאושרת. כעת את זועפת, נרדמת עם הגב אליי, ונוחרת כמו קטר רכבת. אם אנסה להירדם, אצליח רק בעזרת אטמי אזניים מהסוג המובחר ביותר. לפי הקולות, זר יכל לחשוב שהם באים ממני ולא ממך.

בזמן שנרדמת, אני מנסה לקרוא קצת, דברים שכתבתי לך בעבר. מכתבים אישיים בכתב פרוע, שירים מלאים במילות אהבה סוערות. בראשי אני משחזר מה גרם לי לכתוב את כל זה, ולאן זה נעלם לנו. ברח וכנראה לא ישוב לעולם. דפים שלמים שכתבת לי חזרה, ואיבדו את הניחוח שלך ששלט בהם ללא עוררין לפני כמה שנים. הזמן עושה את שלו, מסתבר.

אני מביט בך ישנה, בזמן שנרדמת. שיערך הארוך נהפך למקבץ תלתלים משונה ונפוח. אמרת לי שזו האופנה היום. ובכן, זו כנראה אכן האופנה- להרחיק מעלייך את בעלך האוהב. לא חסרות שיטות לכך. הספר הנמצא ליד שידתך הוא '102 דרכים להימלט', שהן כמובן דרכים להימלט מסקס ולא מבית סוהר פדראלי במדינה בדרום ארצות הברית. מסקס כמובן, להימלט הרבה יותר קל לך. בכל לילה את פוצחת בטקס פרטי שונה, עם תירוץ אחר. אחרי שני ילדים הפסקנו, ולא מיוזמתי. האל יודע כמה ניסיתי, אך את- נעלת את שערייך ולא מצאתי פירצה במעטפת האבטחה הכבדה שלך. לעתים אף ניסיתי בזמן שנרדמת, אך התעוררת רגע לפני שעמדתי לקראת פריצה.

בזמן שנרדמת, אני חושב שנמאס לי מכל זה. אנחנו זוג רק על הנייר, אחרי החתונה והילדים הפסקת להראות אהבה. הזנחת את עצמך, כאילו בכוונה. לא צחקת משום בדיחה שלי, למרות שלפני כן צחקת מכל מילה שניה שלי. התחלת לגחך ממני. בכל פעם שניסיתי לדבר איתך על כך, התחמקת. באירועים משפחתיים סירבת לרקוד איתי, אמרת שאת מתביישת. ממה? מזה שאני בעלך? מדוע התחתנת איתי בכלל, אם כך? לעולם לא אבין מה השתנה. חבריי אמרו לי לא לנסות להבין אישה, שכן אני עלול להשתגע. למעשה, השתגעתי עוד קודם, הרבה קודם.

אני שולח הודעת SMS. 'עשר דקות אצלך', בזמן שנרדמת.
מתלבש בשקט, ויוצא אליה. אל האחרת.
מצטער, את לא משאירה לי הרבה ברירות.
מהצד, מקבלים לפעמים את מה שחסר מלפנים.