בנימין מטודלה לא לבד. בשנים האחרונות זו תופעה מתגברת והולכת בספרד: התרפקות על התרבות היהודית שהייתה ואיננה עוד, ועל תור הזהב שבו חיו יחד יהודים, מוסלמים ונוצרים, ויצרו יחד את אחד הפרקים המפוארים בתולדות הציביליזציה המערבית. באותה תקופה, בין המאות התשיעית ל13-, הייתה פריחה אדירה בספרד - תרבותית, כלכלית ואמנותית. יהודים, מוסלמים ונוצרים התפלספו יחד, תרגמו, חקרו, בנו, שרטטו מפות והגיעו להישגים מרשימים: מארכיטקטורה ומרפואה ועד שירה, מתמטיקה ואסטרונומיה.

התקופה הזו הסתיימה בעלייתה של קנאות נוצרית בספרד, שהובילה לגל פרעות ביהודים ובמוסלמים, לטבילה כפויה לנצרות, ובהמשך לגירושם של אלה שלא הסכימו להתנצר. הציניקנים יאמרו שהרבה יותר קל לאהוב את היהודים כשהם כבר לא נמצאים פיזית בשטח, כמו שקורה גם בגרמניה ובארצות נוספות באירופה, שמגלות בשנים האחרונות חיבה אופנתית ליהודים (ולא לישראלים, אבל זה כבר סיפור אחר).

לדברי ההיסטוריון הספרדי ד"ר חוויאר קסטאניו, מומחה להיסטוריה של יהודי ספרד ודובר עברית שוטפת, "זה חלק מתופעה כלל-עולמית וכלל-אירופית, לא רק בספרד. יש התעניינות גדולה בנושא של זהות ושורשים. בספרד זה קורה ביחס לעבר היהודי ובמה שנקרא 'תקופת שלוש הדתות'. זה תהליך שהתחיל כבר בשנות ה-70 וה-80, עם ההתפרקות של משטר פרנקו ופתיחתה של ספרד לרוחות חדשות. בשנות ה-90, עם האירועים לציון 500 שנה לגירוש*ספרד, ההתעניינות הגיעה גם לציבור הרחב. יש בזה הרבה נוסטלגיה. התקופה הזו מאוד אקזוטית לספרדים-נוצרים בני זמננו, ולא במקרה ספרים כמו 'היהודייה מטולדו', על היהודייה שהייתה אהובתו של מלך קסטיליה ב-1200, זוכים להצלחה.

"ההתעניינות הזו היא דבר טוב, שבזכותו הקהל האירופי יתחיל להבין ולהכיר יהדות ויהודים, אבל מצד שני צריך לשים לב שזוהי 'יהדות וירטואלית', יהדות ללא יהודים. זה כמו שנפתחות הרבה מסעדות שמגישות אוכל 'בסגנון יהודי', אבל האוכל הזה לא תמיד בהכרח 'יהודי' וגם בכלל לא כשר".

בונים סוכה, לומדים עברית

"'תור הזהב' הייתה תקופת זוהר לא רק ליהדות ספרד, אלא לתרבות הספרדית בכלל", אומרת לאה נצר, לשעבר מנהלת במחלקת החינוך ובמחלקת השיווק של בית התפוצות וכיום מנהלת מחלקת טיולי "שורשים ושבילים" בחברה הגיאוגרפית. "בשנים האחרונות הספרדים מגיעים להכרה שהתרבות היהודית-ספרדית היא חלק בלתי נפרד מהתרבות שלהם עצמם, והם מגלים בה עניין עצום. יש, למשל, רשת של יותר מעשרים ערים ספרדיות, שהתקיימו בהן רבעים יהודיים מימי הביניים (חודיוס, Judios), וכיום הן מפתחות ומטפחות את המורשת היהודית שלהן.

"לא מדובר רק בשימור ובשחזור של שרידי הרובע היהודי, אלא בתרבות יהודית בכלל: מקיימים קונצרטים של מוזיקה יהודית, מלמדים קורסים על תולדות היהודים בכלל ובספרד בפרט, עורכים פסטיבלים של קולנוע יהודי וישראלי. בעיר טולדו, למשל, שאין בה אפילו יהודי אחד, בונים סוכה בחג הסוכות ומקיימים בה פעילות עם תלמידים. בעיר סגוביה - עירו של דון אברהם סניור, מי שהיה איש הכספים המרכזי של מלכי ספרד וראש לכל יהודי קסטיליה (והתנצר) - הפכו את ביתו של סניור למרכז לימודי, שבו מסבירים לתלמידים על אברהם סניור שפעם גר בבית הזה, וגם על יהדות בכלל, מעגל החיים היהודיים".

התופעה אינה מוגבלת רק לרמה הממסדית. גם אנשים פרטיים נדבקו. "באחד מביקוריי האחרונים בספרד גיליתי מקום חדש, מספרת נצר, "אדם שקנה בית בקורדובה בכספו הפרטי, וגילה שבעבר היה זה בית יהודי. הוא שיפץ אותו תוך כבוד לעבר היהודי של הבית, והחליט לקיים בו גם פעילות תרבותית. האיש הזה מקבל קבוצות, ומספר לאנשים את סיפורו של הבית ואת סיפורם של יהודי ספרד. הוא אסף ספרייה ובה 15 אלף כותרים בנושאים יהודיים. לאחרונה חנכו שם תערוכה על חייו של הרמב"ם. מתקיימות בו סדרות של הרצאות בנושאי יהדות, ואפילו שיעורי עברית.

"הבאתי לשם מטיילים. אנשים יצאו משם בוכים, ואמרו לו, 'לא ייתכן שאתה לא יהודי. למה שנוצרי יתאמץ כל-כך למען המורשת היהודית'? והוא ענה: 'אין ספרדי שהוא לגמרי לא יהודי. אין מקום שה'קונברסוס' (מומרים, אנוסים) לא נטמעו בו. אנחנו חייבים חוב גדול ליהודים. אותם אמנם גירשנו, אבל חייבים לפחות להציל את התרבות של יהודי ספרד. זה גם חלק מהתרבות שלנו".

זה באמת יהודי?

אחד הסיפורים המעניינים בהקשר זה הוא של העיירה ארוואס (Hervas), שכל יהודיה יצאו יחד ב-1492, עברו לפורטוגל, נטבלו שם, ורובם חזרו לארווס כ"נוצרים חדשים". לאוכלוסייה המקומית היה קשה לקבל אותם כנוצרים, כי הרי אלה היו השכנים הוותיקים שרק אתמול עוד היו יהודים, והיה חשד (מוצדק) שרבים מהם ממשיכים לקיים בסתר את מצוות היהדות.

בכפר הזה נערכות מדי שנה בסוף יולי "חגיגות היהודים" (La fiesta de Los Conversos), ובהן אנשי הכפר מתחפשים ליהודים, ומעלים את המחזה "הקונברסה" (האנוסה), העוסק בתקופת גירוש יהודי ספרד. ביריד מוכרים מאכלים וממתקים הנחשבים ליהודיים, ושרים ומנגנים שירים מהרפרטואר היהודי-ספרדי, הידוע בשם Sephardic.

נצר: "גיליתי בארוואס הרכב מוזיקלי, שחלק מחבריו מעידים על עצמם שהם צאצאי אנוסים, והם מקיימים בעיירה מופע מיוחד במינו, סיור מוזיקלי בעקבות ההיסטוריה היהודית של הכפר. עוברים מתחנה לתחנה בסמטאות הכפר, כשבכל תחנה עוצרים, שומעים שירים ומנגינות יהודיים-ספרדיים והסברים על המורשת היהודית בארוואס. זה מרגש מאוד, כי זה מפגש בלתי אמצעי עם הכפר כפי שהוא היום, לא הצגה לתיירים".

"אחד הביקורים המרגשים בסיור הוא בעיירה הספרדית בחאר (Bejar)", מספרת נצר, "שממנה באו ככל הנראה אלה שנקראים עד היום בכר ובחר ובז'ראנו, כמו שבני טולדנו באו מטולדו. בבחאר רווחת אגדה כי היהודים שגורשו מהמקום נטלו עמם את מפתחות בתיהם - למזכרת, ואולי מתוך כוונה לשוב ביום מן הימים. בהשראת סיפור זה נקבע המפתח לסמלו של המוזיאון היהודי במקום, המתוחזק על-ידי נוצרים, כמובן".

למה, לדעתך, יש תחייה יהודית כזו דווקא עכשיו?

"זה חלק מתופעה רחבה יותר של חיפוש זהות, רצון לדעת מאיפה אני בא. נכון שבשלב זה זו תופעה יחסית מצומצמת, אבל זו בהחלט תופעה".

לדעתו של ההיסטוריון קסטאניו, "זו בהחלט תופעה מעניינת, ואכן יש לא מעט ספרדים שמחפשים שורשים יהודיים ועושים עבודה רצינית ממניעים טהורים. אבל יש גם אחרים, שמרוב נוסטלגיה מגיעים לפעמים לזיוף של העבר, מרוב רצון להביא תיירים. לצד מלונות שבאמת היו בתי כנסת, כמו La Sinagoga בעיר אווילה, מוכרים לך במקומות אחרים גם 'מלון שהיה בית כנסת', שבכלל לא היה בית כנסת, או שאי-אפשר לדעת בוודאות אם היה או לא היה בית כנסת, אחרי כל-כך הרבה שנים. כשאתה יוצא מהמלון אתה יכול לטייל ברובע היהודי, לשמוע מוזיקה יהודית, ויש מקומות שיש בהם אפילו 'שוק יהודי', או 'שוק שלוש התרבויות'. חלק מזה מונע מתוך רצון להביא תיירים. זו תופעה חיובית שחשוב שתגיע לקהל רחב, אבל צריך להיזהר לא לעשות מזה דיסנילנד".

ד"ר רם בן-שלום מהאוניברסיטה הפתוחה מספר איך בעיר גירונה (Girona) גילו כביכול את ביתו של רבי יצחק סגי נהור, מראשוני המקובלים בספרד: "לקחו בית מסוים, והחליטו שהוא ביתו של סגי נהור. זה לאט-לאט התפתח, והפך לסוג של מוזיאון לתולדות יהדות ספרד בקטלוניה. אולי הבית היה שייך ליהודי, את זה קשה להכחיש. האם גר שם יצחק סגי נהור? מסופקתני".

מודל אחר של יהדות

הסיורים של נצר בספרד היהודית זוכים להיענות יפה, אבל החזון שלה מרחיק לכת בהרבה: לארגן סיורי שורשים לספרד היהודית לתלמידי בתי הספר התיכוניים, בדומה לנסיעה המסורתית לפולין. תוכנית המסע שהגתה נצר כוללת גם מפגשים עם נוער ספרדי, במטרה ליצור הידברות ודיון בהיסטוריה, בהווה ובעתיד.

נצר מדגישה שהסיורים לספרד אינם מתכוונים לדחוק את רגליהם של המסעות לפולין, אלא לבוא לצדם ובנוסף להם. מי שרוצה, יוכל לראות בהם השלמה, פן אחר של ההיסטוריה היהודית, והמסקנות שניתן להסיק ממנה. בעוד החוויה הרגשית של המסע לפולין היא חוויה שלילית של שואה, אנטישמיות ומחנות ריכוז, ספרד מציבה - לצד הרדיפות, האינקוויזיציה והגירוש - גם מודל אחר, של סובלנות ורב תרבותיות.

"היהודים בספרד היו יותר ספרדים מהספרדים", אומרת נצר. "הם היו בני בית בתרבות האיסלאם ובתרבות הנוצרית, ועדיין ידעו לשמור על זהות יהודית חזקה. הם לא התלבשו אחרת מהאוכלוסייה הכללית, הם דיברו ספרדית וערבית כמו כולם, ויכלו להיפגש עם אנשי מדע וליצור יחד שירה ופילוסופיה. אבל בה בעת הם היו יהודים גאים. מעמדם ומרכזיותם של היהודים בתרבות הספרדית היו דומים לאלה של יהודי ארצות הברית כיום, אבל בניגוד להם, הם עשו את כל אלה מבלי להתבולל. לכן גם הטראומה של הקנאות הדתית ושל הגזענות שהופנו כלפיהם הייתה כה קשה.

נצר, יחד עם החברה הגיאוגרפית, בנתה מסלול ופנתה לחברת אל על בבקשה שייתנו מחירים מיוחדים לקבוצות תלמידים, כך שהמסע לספרד לא יהיה יקר יותר מהסיור לפולין. גם אל על זיהתה את הפוטנציאל, ונענתה לבקשה. עכשיו עומד התמחור על 1,300 דולר לתלמיד. בשלב הבא פנו גם למשרד החינוך, לקבל את ברכת הדרך. תשובה עדיין אין, אבל לפניית G השיבה דוברת משרד החינוך: "יו"ר המזכירות הפדגוגית, פרופ' ענת זוהר, מציינת כי סוגיית מסעות התלמידים לספרד היהודית נבחנת בימים אלה על-ידי אנשי המקצוע הן בהיבט הפדגוגי והן בהיבט הארגוני. הבדיקה תסתיים במהלך השבועות הקרובים".

ספרד לפני פולין?

היוזמה של נצר לא נולדה בחלל ריק. בשנים האחרונות נשמעים קולות נוספים הקוראים לתת יותר מרכזיות למורשת היהודית-ספרדית, בעיקר על רקע ההתמסחרות של מסעות השורשים לפולין. תורמות לכך גם הידיעות המביכות על התנהגותם המחפירה של חלק מהתלמידים במסעות האלה - מביטויי לאומנות וולגריים, בילויים בקזינו, הזמנת חשפניות למלון ועד גילויי ונדליזם ואלימות כלפי פולנים אקראיים ברחוב.

ההיסטוריונית ד"ר פניה עוז-זלצברגר פרסמה לפני כשנה בעיתון "הארץ" מאמר, שכותרתו "ספרד לפני פולין". "אבוי לזהות יהודית-ישראלית צעירה, המתבססת רק על אפר המשרפות", כתבה. "עברנו האירופי טמון באלף שנות חיים, יצירה והפצת ידע. קחו את התקציבים, גייסו עוד קרנות אוהדות, והסיעו נא קבוצות נבחרות של תלמידים ישראלים לאנדלוסיה, בדרומה של ספרד. כי שם, במובנים רבים, החל הסיפור שמסתיים באושוויץ: סיפור אירופה היהודית, שהוא סיפור ספרדי ואשכנזי גם יחד. בגרנדה יבקרו באלהמברה וישמעו גם על שמואל הנגיד. בקורדובה יסיירו במסגד, בבית הכנסת היפה, ויראו את פסל הרמב"ם. בטולדו יכירו את מוזיאון יהודי ספרד ויקראו טקסט של יהודה הלוי החקוק שם באבן".

אמנם מסע כזה מצדיע ליהדות הספרדית, דוברת הערבית והלאדינו, אבל הוא בהחלט אינו בלעדי רק לה. שהרי מהם האשכנזים, אם לא רבים ממגורשי ספרד שפנו למערב אירופה ולמרכזה, בניגוד לאחיהם הספרדים שפנו דרומה ומזרחה, לחיקה של האימפריה העותומנית? יעידו על כך שמות כמו שניאור, גלגול אשכנזי של משפחת סניור המפוארת, או השם המזרח-אירופי הפרטי שפרינצה, שאינו אלא שיבוש של השם הספרדי אספרנצה (תקווה).

עוז-זלצברגר לוקחת את הכול-ישראליות הזו צעד נוסף קדימה: "את המסע הזה יערכו תלמידים ישראלים, יהודים וערבים במשותף. גם פרויקט תגלית, המביא יהודים אמריקאים צעירים לישראל חינם אין כסף, עשוי למצוא טעם בצירופם לקבוצות הישראליות המגלות את עברן המשותף באחת מן העריסות המשותפות הגדולות של שלוש הציוויליזציות, בעידן שבו הן החליפו ביניהן רעיונות, לא רק משטמה".

גם אביה של ההיסטוריונית, הסופר עמוס עוז, שקיבל השנה את פרס אסטוריאס הספרדי לספרות, קרא בנאומו בטקס הפרס לארגן ביקורים של בני נוער ישראלים בערי ספרד, "שבהן צמחה תרבות יהודית עשירה, כדי ללמדם שאירופה אינה רק רדיפות וגירושים".

מנגנים אבן גבירול

נראה שלא רק בספרד האקלים התרבותי ספוג בזיקה רגשית לתור הזהב בספרד. ראשיתה של ההתעניינות בחוגים אקדמיים, אבל היא כבר מזמן ירדה אל העם ואל התרבות הפופולרית. היבול התרבותי בישראל של השנים האחרונות בארץ כולל בין היתר סדרת ספרים חדשה (נוסדה ב-2007), "שירת תור הזהב" בעריכת פרופ' ישראל לוין. הספר הראשון הוקדשו לשיריו של שלמה אבן גבירול, השני לרבי יהודה הלוי, ובהמשך מתוכננים לצאת גם שירתם של שמואל הנגיד, משה אבן עזרא, אברהם אבן עזרא, יהודה אלחריזי וטודרוס אבולעפיה.

נראה שעד שתסתיים הוצאתה לאור של הסדרה, יש לרבים מהשירים סיכוי טוב להיות גם מולחנים, שכן בשנים האחרונות יש רנסאנס של ממש בחיבור שבין משוררי ספרד למוזיקאים ישראליים עכשוויים. המופע "יהודה הלוי פינת אבן גבירול" שיזם והפיק ניצן זעירא ב-2004, היה יריית הפתיחה. היה זה מפגש פסגה של גדולי המשוררים העבריים בימי הביניים, שרוב הישראלים מכירים בעיקר משיעורי ספרות בתיכון - אבן גבירול, יהודה הלוי, שמואל הנגיד וחבריהם - עם כמה מבכירי המוזיקאים הפועלים כיום בארץ, כמו אהוד בנאי, ברי סחרוף, אתי אנקרי, מיכה שטרית, מאור כהן ואמנים נוספים, בהם גם תזמורת המגרב, המנגנת יצירות מוזיקליות בעלות אופי אלג'ירי, מצרי וערבו-אנדלוסי, וגם אנסמבל היונה, שסולנה הוא החזן הפייטן יהודה עובדיה פתיה.

ב-2003 יזמו קרן אבי חי ובית הילל פרויקט בשם "הזמנה לפיוט", שמטרתו ליצור רצף וחיבור בין מסורות השירה העברית לדורותיה לבין מוזיקת הרוק הישראלית. אחת היוזמות המרכזיות של הפרויקט (מאז 2003) הייתה להפגיש על במה אחת יוצרים מעולם המוזיקה הישראלית העכשווית ופייטנים מסורתיים מעולם בתי הכנסת. מהמפגשים הללו נולדו שיתופי פעולה, ששיאם במופע הנושא את השם הסמלי "ידידי, השכחת?!" (שם של פיוט מאת רבי יהודה הלוי) ושהועלה בפסטיבל ישראל 2006, בהשתתפות אהוד בנאי, מאיר בנאי (פיוטים של משה אבן עזרא), אביתר בנאי ואודליה בנאי (אברהם אבן עזרא), הפייטן ליאור אלמליח (יהודה הלוי) לבד ויחד עם מיכה שטרית (אבן גבירול ורבי אברהם חזן גירונדי), ועוד.

ב-2007 הפיק ניצן זעירא מופע-אירוע שנמשך ארבעה ימים ונקרא "מספרד לבגדד"; שולבו בו מוזיקה עם מחול, וידיאו ארט והרצאות של אנשי אקדמיה - כולם בהשראת היצירה התרבותית של תור הזהב. בערב שהוקדש לרמב"ם הופיע ערן צור בהלחנה מקורית של טקסטים מכתבי הרמב"ם, הרקדנים ליאת דרור וניר בן-גל ולהקתם העלו מחול בהשראת כתביו, ופרופ' יוסף שוורץ, מרצה בכיר לפילוסופיה של המדעים באוניברסיטת תל אביב, הרצה על משנתו הפילוסופית.

בערב שהוקדש ליהודה הלוי ביצעו אתי אנקרי, מורין נהדר, שבחיה בת ישראל מקהילת העבריים בדימונה וזמרות נוספות עיבודים נשיים לשירתו. את הרצאת המבוא נתן פרופ' יוסף יהלום מהחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. בערב על אבן גבירול שיתפו פעולה שלמה בר, אנסמבל היונה ופרופ' אביעד קליינברג, וזו רק רשימה חלקית.

לא רק בישראל מוצאים אמנים השראה ביצירה התרבותית היהודית-ספרדית. הרכבים מוזיקליים של מוזיקה עתיקה (לא רק יהודיים) מנגנים מוזיקה מהרפרטואר היהודי-ספרדי. אחרים מבצעים פרשנות עכשווית יותר למוזיקה הספארדית, כמו למשל שרה ארואסטה, העושה בניו יורק רוק בלדינו, והוציאה לאחרונה אלבום בשם Puertas ("שערים").

גם אני רוצה להיות יהודי

הלדינו זוכה בשנים האחרונות לתחייה, בארץ ובעולם. מספר הנרשמים ללימוד השפה גדל בהתמדה ובקצב מפתיע. אליעזר פאפו, שמלמד לדינו בבן-גוריון, מספר שאפילו לקורסים המתקדמים שהוא מעביר, נרשמו בשנה שעברה פי שלושה סטודנטים מהמצופה.

גם מחוץ לאקדמיה נערכים ימי עיון, הרצאות וכנסים לקהל הרחב, ויש מתעניינים רבים. בחנויות הספרים אפשר למצוא עוד ועוד ספרים העוסקים בבישול, במנהגים, בפולקלור, בפתגמים ובסיפורי העם היהודיים הספרדיים. גם האינטרנט תורם את שלו לתחייה, וברשת אפשר למצוא לא מעט אתרי אינטרנט ופורומים המוקדשים לתרבות הלדינו. אפילו ברמה הממלכתית הוקמה בשנים האחרונות הרשות הלאומית לתרבות הלדינו, לצד הרשות הלאומית לתרבות היידיש.

הלדינו מרתקת אליה חוקרי שפה, היסטוריה ותרבות מכל העולם. כאשר גורשו היהודים מחצי האי האיברי ב-1492, הם לקחו איתם את השפה שדיברו בה - הספרדית שדוברה ונכתבה בספרד של התקופה ההיא. הגירוש מהמולדת מנע מהמגורשים את היכולת להתעדכן בהתפתחות השפה, כך שהלדינו שימרה את אוצר המילים ואת הדקדוק של הספרדית מהמאה ה-15. לא לחינם הספרדים המודרניים מתפעמים מהלדינו, כפי שמרבית הישראלים היו חשים מן הסתם אל מול דובר של עברית שוטפת מתקופת המשנה, מתובלת בביטויי סלנג עדכניים בארמית.

יש הקושרים לתופעה תהליך נוסף - התעוררות גדולה של נוצרים צאצאי אנוסים בספרד, בפורטוגל ובארצות אמריקה הדרומית - המחפשים שורשים וזהות בתרבות היהודית-ספרדית. אלה מקיימים קהילה וירטואלית ערה באינטרנט ובפייסבוק, ואחדים גם משתתפים בסמינרים ובתוכניות לימוד המקיימות עמותות המטפלות בהשבה ליהדות של בני אנוסים. ההערכות המספריות לגביהם נעות בין אלפי בני אדם לעשרות אלפים ועד למיליונים, תלוי את מי שואלים.

ככל הנראה הגיעו אבותיהם למושבות הספרדיות באמריקה הלטינית, בתקווה ששם יוכלו לחזור ליהדות, הרחק מעינה הפקוחה של האינקוויזיציה הספרדית. התקווה הזו נכזבה, שכן האינקוויזיציה הרחיקה אחריהם עד לשם, והעלתה לא מעט יהודים על המוקד, באשמת קיום בסתר של מצוות היהדות. בין הפעילים בקבוצות האנוסים השבים ליהדותם יש כאלה המספרים על מנהגים משפחתיים כמו הימנעות מאכילת בשר עם חלב או בניית סוכה מחוץ לבית. לרבים מהם יש שמות ספרדיים-יהודיים כמו שפינוזה, אקוסטה, ארדוזו, ארדיטי ועוד.

קשה לדעת כמה מאלה הטוענים שהם צאצאי אנוסים מספרד ומפורטוגל הם באמת כאלה, אבל אין ספק שעשרות ואולי מאות אלפי יהודים נאנסו לעבור טבילה לנצרות עוד לפני הגירוש ובמהלכו. רבים מהם המשיכו לקיים בסתר את מצוות היהדות. בארכיוני הכנסייה יש אלפי תיקי חקירה, שמהם עולה ההיקף הנרחב של המצוד שערכה האינקוויזיציה אחרי המתחזים בספרד, בפורטוגל ובמושבות העולם החדש.

חלק משיבתם של האנוסים אל היהדות במאות ה-16 וה-17 היה פשוט משום שלא הצליחו להיקלט בחברה הנוצרית ובהיררכיה הכנסייתית, ו"כתם" יהדותם המשיך לדבוק בהם ובצאצאיהם למשך דורות רבים. "עד לפני שלושים עד ארבעים שנה לא היה פשוט ולא היה כדאי להיות יהודי בספרד", מבהיר ד"ר בן-שלום. "האנטי-יהודיות קיימת בקתוליות עוד מימים קדומים. עד היום נשארו מטבעות לשון אנטישמיות בשפה הספרדית. למשל הביטוי 'לעשות מעשה יהודי', שפירושו 'לעשות מעשה לא טוב'".

גם היום יש בספרד אנטישמים. סבסטיאן דה-אוברס, ספרדי נוצרי, הקים (בכספו) את "בית הזיכרון", מוזיאון יהודי בעיר קורדובה, ממש מול פסלו של הרמב"ם. דה-אוברס נאלץ כבר לא פעם להתמודד עם פרצי אנטישמיות שכוונו נגד יוזמותיו. פעם אחת כוסו כל קירות המוזיאון בצלבי קרס ובכתובות נאצה נגד יהודים.

ד"ר קסטאניו מסכם: "היום להיות קצת יהודי זה אופנתי. מאוד אלגנטי להגיד 'היה לי סבא יהודי', ועדיין, מוצאים סבא או אבא של סבא, לא משהו קרוב מדי. קרוב יהודי אחד זה מספיק; לא מגלים פתאום ארבעה כאלה. לקחו את ה'יהודי', והפכו אותו מדיאבולי לאקזוטי".