צחוק של גורל

פּוֹתַחַת לִבִּי

מִתְמַסֶּרֶת לָרַחֲמִים

עָלַי

מְבַכֶּה יָמִים כְּלֵילוֹת

שֶׁעֲבָרוֹ וְתַמּוּ.

בַּיִת רְבִיעִי

וְדִמְעוֹתָיו כְּנָהָר שֶׁבּוֹ

אֲנִי

מִשְׁתַּכְשֶׁכֶת בְּצַעַר וְחֶדְוַת

הַסּוֹבְלִים.

מַעֲלָה תְּהִיָּה

עָלָיו, אֵלָיו

הַבּוֹכֶה חַיַּי עִמִּי

מוֹצֵאת עַצְמִי מְבַכָּה

חַיָּיו.

מַבִּיטִים זֶה בַּזּוֹ

בְּפֶרֶץ צְחוֹק מְקַנְּחִים,

הַדְּמָעוֹת.

חוֹבְקִים זוֹ אֶת זֶה

עַד הַסֵּבֶל הַבָּא..