שמחה נזכר בסדנה שאומץ העביר להם במתנס ,הוא נתן כמה טיפים למצבים כאלו ואמר שבכל רגש חייב להיות קצת קצת אמץ.
הרי שאמץ תמיד עסוק באגף חוסר הביטחון ולא יכול להיות נוכח בכל מצב שאליו הם נקלעים.
הוא זכר טוב טוב את שאמץ אמר לו , ולבסוף החליט לצאת לכיוון אדונו המיוסר .
"תשמע ..אתה חייב להבין ..זאת הייתה מכת פתע הדחקה בכלל ישן ו.."
" זה בכלל לא משנה " אמר האדון "השארתם אותי לבד!" קרא בעצבנות. "שמחה ..אוי שמחה אני חשבתי שיש לך אופי אצלי! אבל כנראה שאתה כמו כולם "
שמחה הרגיש שהוא עלה על נקודה נכונה וחזר למקומו .
הוא ידע טוב מאוד שזה בגנים - משפחת שמחה לא מחזיקה הרבה זמן בדף הרגשות. .
פעם שמחה שמע שמועות שבאזורים מסויימים בעולם השמחה אוכלת את כולם לארוחת בוקר ובכלל לא צריך הדחקה.
בעודם צופים באדונם המיוסר הגיע ניידת זיכרון לזירת האירוע .
"שלום שמחה " אמר הזוכר והראה לו את תג הזוכר שלו.
הזוכר לבש מדי זוכר כחולים וסמכותיים כבדרך כלל . הזוכרים תמיד היו באים אחרי אירועים מסוגים כאלה , באים רושמים דוחות ושולחים לעבר- לתיוק , ואם זה מספיק חשוב שולחים את התיק לארכיון נוסטלגיה שם כל תיק יכול להגיע גם לנוסטלגיית עליון .
לכן מכל זירה חשוב לאסוף את כל הממצאים : ריח , תמונות למחלקה הויזואלית , וכמובן רשימת רגשות עדכנית שהייתה באירוע.
"אז אתה רוצה לספר לי מה קרה פה אדון שמחה " אמר הזוכר תוך ששולף עפרונו ובידו השניה נייר הדוח הריק.
הדחקה הגיע מאחורי שמחה ונעמד מול הזוכר .
" אתה יודע שאסור לנו לדבר איתכם ,אתם לא אמינים " אמר הזוכר
"אני יודע.. אני יודע! אבל רק תקשיב ,זה לא מה שאתה חושב! "
"זה לא מה שאני חושב ? אני אגיד לך מה אני חושב"
צעק הזוכר " שאם לפני שנתיים לא הייתם מדחיקים את אגף המוּדעות עצמית יותר מידי אז היום יכול להיות שעדיין הייתה לו חברה ,עכשיו תעזוב אותי מפוליטיקה " אמר ופנה לכיוון שמחה "תן לי לדבר עם מישהו נורמלי , כן שמחה אני מקשיב "
" כן .. אמ ..הוא ניקה את הבית. אדון סדר חשב שהגיע הזמן שהאדון יקח את עצמו בידיים.
הוא סידר את החדר ואני אמרתי לאדון סדר שאני לא אוכל לסבול אותו הרבה זמן והסברתי לו שעברנו קורס שמסביר שעם גברים זה אחרת , אני אמרתי לו שאי אפשר הרבה זמן! "
אמר שמחה באטיות תוך שהוא מביט אל רצפת החדר כרגש המתבייש במעשיו " הדבר הבא שאני זוכר זה אותי מנסה להעיר את הדחקה אחרי שהתנפל על האדון דיכאון נורא .
רצתי להדחקה והשארתי אותו לבד " שמחה התחיל להלחץ, הוא הרגיש אשם בכך שהשאיר את האדון לבד עם סדר
כי הרי שמע בקורס שאצל גברים זה אחרת ושבמקרים מסויימים סדר כבד מידי עליהם , אבל אף פעם לא שמע על דיכאון מסדר.
" אני מצטער אדון זוכר אני יודע שטעיתי" אמר שמחה בבכי
"זה בסדר , לפי הנהלים שקבעה מועצת הרגש אסור בשום אופן להשאיר את סדר לבד ,והוא כמובן אמור להפסיק כאשר אתה לא נוכח "
סדר שישב עד כה כשפניו לבירכיו ידע כל הזמן מה מצבו ,וחיכה לזוכר שיבין את המצב
הסב את ראשו לעבר הזוכר בפנים עגומות והנהן קלות
נשימת רווחה נשמעה אצל שמחה שהחל כבר מטלפן למוקד פורקן
הזוכר פנה לעבר הסדר שכבר הגיש את ידיו לזוכר
לפתע מאחת מגירות החדר קרא קול .
" הוא חף מפשע " קרא הקול " זה הייתי אני" בטון יורד
רגש גבוה וצנום יצא מאחת המגירות ,הזוכר עוד לא זכה לראות רגש כמותו
שהרי היה זה זוכר חדש יחסית ,אבל הרגיש כי הוא יודע מי עומד לפניו
הרגש פסע לעברם באיטיות והילה מלכותית, באור חום זהבהב הקיפהו.
הזוכר התרגש כל כך מנוכחותו של הרגש הזה עד ששכח את נוהל הפרות הרגש
אך התעשת במהרה וברגע אזק את הרגש המיסתורי .
" אני נוסטלגיה ,נעים להכיר " אמר בקולו הרגוע " האדון סידר את הדברים שלו , פתח את המגירה הלא נכונה
היו שם מכתבים ותמונות מהאקסית " אמר
" הבנתי , אבל זה לא פותר אותך מכך שהסתובבת עם דיכאון " אמר תוך שהוא מכניס את נוסטלגיה לניידת בניכור של זוכרים
" אתה יודע " אמר נוסטלגיה , הזוכר הביט אליו לרגע כשפתח את דלת הנהג " דיכאון הוא לא כל כך נורא
בתכלס הוא צריך רק תשומת לב " .
