נשיקת פרידה
"הממ...אז לא תגיע הערב לפגישה שלנו?!"- ניסתה דינה לדובב, אולי ישנה דעתו, ולא היה לה אכפת שידע עד כמה הייתה זקוקה לו, עד כמה התהפכו היוצרות, שעכשיו היא זו שזקוקה לתינוי אהבים המפנק שלו, רק איתו ידעה, היחידי שידעה-מאהב-שמוליק.
את שמוליק הכירה במקרה, בכמעט תאונה, הוא פגע ברכבה מאחור, לא משהו רציני אבל, לדינה המבוהלת היה רציני, שמוליק ברוגע התנצל -לא ראה את אורות הבלימה ומסר את כל פרטיו וביקש לפצות..והוא פיצה - נפגשו השניים להתעמק בפרטים האינטימיים.
במשך 5 חודשים, פעם בשבוע הפרטים האינטימיים הלכו והתעמקו עד אי יכולת להתנתק זה מזו.
לשניים בני זוג, שמוליק נשוי כ-35 שנה אך לא ידע את אשתו או אישה אחרת מזה 20 שנה, ולא שקל בעניין הגט...גם אשתו לא.
דינה חיה עם בעלה וכל אחד עם ענייניו. רק ילד אחד להם והוא עובד מעבר ים.
דינה הרגישה עם שמוליק כמו שאומרים -"הסיר מצא את המכסה", אך ידעו שלעולם לא יבשלו בו דבר יחדיו...
זה היה הקש האחרון, הכעס שניחר מגרונו של שמוליק בנייד:"בפעם האחרונה אומר- לא! לא אגיע הערב וזה סופי!"
"אז מתי"-דינה ניסתה להסתיר אכזבתה ואת דימעותיה בקולה-"כבר חודש לא נפגשנו ואני"-לא הספיקה לומר מתגעגעת עד כאב, נשמע צליל הניתוק...
מוזר, שמוליק לא נוהג לנתק כך שיחות, והם כל יום משוחחים ולפעמים שעות
אף פעם לא הרים קולו כמו בשיחה זו , ובכלל אינו כועס, היא שמעה גם שיחותיו האחרות...
דינה לא הבינה פשר הכעס שהצטבר כך פתאם, וניסתה שוב להתקשר אך המענה הקולי בקול נשי מסביר להשאיר הודעה, לא, אסור לה להשאיר הודעות בקולה שלה-כך סיכמו ביניהם מההתחלה -אפשר הודעה כתובה, מילה אחת המסכמת עניין-תתקשר-ומייד יחזור אליה...
וזאת עשתה גם הפעם...הוא לא חזר.
נעצבה , כינסה מחשבותיה במהירות לשיחה, מנסה לתווך בינה לבינה מה קרה...
רק זכרון אחד רץ כמנצח, חזר ועלה כקוץ בוורד-זכרון מהפגישה הראשונה...
נוכחה לדעת-שגם אם אין קשר מיני ביניהם, שמוליק עדין עם אשתו.
ואיתה? הכל קורה אחרת.
איתה הוא מרשה לעצמו להוציא את החסך שבו, חסך המתיקות, אותה מתיקות שבה הוא מתעלס, שופך לתוכה, שופע בעסיס מילותיו, לרומם אגנה, לקמר גופה, לאסוף כל כולו בשתי רגליה ולא להרפות עד אובדן החושים, עד רטט...
רטט הנייד מתוך מכנסיו שהוטלו על כורסת החדר המושכר לאיחודם.
גם היא לו היחידה-מאהבת-לא ידע כמותה.
אחרי שטיפה קלה ומהירה הוא קשר מגבת קצרה סביב אגנו, טפטוף קל משיערו המדובלל העיד צערו, אין גילו צעיר, גם קמטים בפניו, אך אלה לא פגעו בכלום בביצועיו...
דינה מדושנת דיה ממנו.
זריז הוא ניגש לנייד, שלא חדל מלרטוט חזק וברור-"כן כן, אני פה, יודע יודע, עכשיו אני איתך"-הסב פניו מדינה ושקע בשיחה כשקוע בין שדיה...השיחה עם אשתו.
איך היא יודעת מתי להכניס לו...שיחה רצינית
מה כבר היא צריכה ממנו בשעות אלה...11 בלילה?!
"טוב טוב יקירתי, לא צריך לכעוס..."בנועם מיוחד שרק שמוליק ידע להוביל אליו, קרא לתוך הנייד-"אגיע עוד כ- 1/2 שעה ונדבר"
סגר הפומית ופנה לדינה-"זו אשמתי, כבר שבועות שאני דוחה תיקון במרתף.."
"כן זו אשמתך, אתה צריך למהר ולהחזיר אותי הביתה וזה לא יקח 1/2 שעה..."מתחה חיוך כחתול מעונג והמשיכה להתפתל.
שמוליק לא חייך רק מיהר להתלבש "כדאי שתכנסי למקלחת.."
פניו התקשחו בלי מילה מפנקת, מילה על רגע שחוו,
בפעם הראשונה...
תוך רבע שעה הגיעה ליעדה, איזור מגוריה
היו לחיצות ידיים וחיוכים בנסיעה, שהייתה פתאם כה קצרה, ואז
נשיקת פרידה חטופה, מהירה
ולא נקבעה פגישה הבאה.
כל הזכויות שמורות!
