חזרה ליצירות
סיפורים

לילה שרבי בשלהי אוגוסט

גילה | (10/11/2009 20:17) | 95 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 

           

                  

 

                            לילה שרבי בשלהי אוגוסט

 

                            הם ישבו ספונים בביתם. היא עלעלה בעיתון אשר טרם הספיקה לקרא. הוא

                            היה ליד המחשב כמידי ערב. קול ממטרה  הבליח לתוך הבית, שובר את השקט
                            ששרר אך בה בעת גם מעמיק  אותו. חלונות הבית  פתוחים לרווחה דרכם נישא
                            על משב רוח, ריח רענן של דשא שזה עתה  כוסח מעורבב בריח יסמין שלא  
                           מכבר שתלה והחל לפרוח. הריחות המשכרים עוררו אותה והיא התמתחה תוך
                           שמנסה להכיל אותם  אל  ריאותיה במלוא העוצמה.

                           "רוצה קפה?"  שאל  ביובש,  בעודו יושב מול המחשב וגבו מופנה אליה.

                           " לא תודה". השיבה  בנימוס.

 

                           נשאר נאה כשהיה, גבוה , זקוף ורק  שיער מאפיר מעט וקמטוטים סביב עיניו
                           חשפו משהו מגילו. השנים לא כילו בו את זעמן חשבה  בזמן שקם ממקומו לכיוון
                            המטבח. מבטה חלף על פני גופו,  בוחן את תנועותיו.

                           פעם, נזכרה, כל תנועת יד שעשה, כל הבעת פנים הייתה מעוררת בה תשוקה

                           לגעת בו:  "אצלך זה הכי בעולם..." הייתה אומרת לו כמו לילד קטן.

                           " את עצמך הכי בעולם " היה משיב לה.

                           ועתה רצתה... רצתה שוב לחוש את אותה  תשוקה שפיעמה בה בעבר, כל אימת 
                           שנע לידה, שהייתה ממלאת אותה שמחה, אושר. היא ניסתה לדלות מתוכו   
                           משהו אשר יגרום לה לחוש קירבה אליו, אליה, לעולם, אבל לא  מצאה. הוא
                            התיישב מולה תוך שבוחש את הקפה ..."הדברים שהכי אהבת אצל בן הזוג
                           הופכים בלתי נסבלים עם השנים" . היא לא זכרה אם  קראה את זה או מישהו
                            אמר לה . מבטה עבר ממנו אל קירות החדר. קורי עכביש הסתבכו והלכו  
                            בתפר שבין הקיר והתקרה .
               

                           לילה שרבי בשלהי אוגוסט. חום פשט בגופה והיא מחתה זיעה מפניה הסמוקים.
                           צעקה שקטה התקרבה אליה או ממנה, כמו מאיימת לסדוק את קירות הבית
                           האוטמים . נחשול בדידות שטף אותה, מאיים להטביעה.

 

                          "אני הולכת" אמרה ופנתה לכיוון הדלת...
 
                             

                  כל הזכויות שמורות  ©

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                                                                                                                                                                    

תגובות

חזרה ליצירות