אליעזר ורבקה/ מאת: אהובה קליין (c)

אליעזר ורבקה

"לעת צאת השואבות"

שעת בן השמשות,

אליעזר נושא תפילתו

מתוך עמקי נשמתו,

כל עצמותיו תאמרנה תחנונים,

לאדונו ישמור אמונים.

אליעזר מביט  בשואבות

עת כדיהן במים ממלאות,

הנה נערה מהלכת בקלילות

פניה ובגדיה  קורנים אצילות,

שזורה  היא- עמוד חסדים,

הציפיות קורמות עור וגידים.

אליעזר משתאה ומחריש

חוזה בפליאה בתרחיש:

"שתה וגם גמליך אשקה"

גמליו גומאים המשקה

מרווים צימאונם בשקיקה

התלהבותם גוברת מטיפה  לטיפה.

אליעזר מודה לאלוקים

על  הארת הפנים.

לרבקה יעניק תכשיטים

בהם כמוסים רמזים קדושים.