בבת עיני

שיוויתי לך, ליפה במאווים

אך אנא אפנה ואיה אתבונן

כי עיניי סתומות המה

ענוגה ענוגה היפה באהבות.

לבשי תפארך ובאורך אמצא צל

זאת גוועה ולא ידעתי

כי עייני כבדות המה

רחומה רחומה הנאווה בגבירות.

זיו פנייך עליך זורח

שואלים לקולה ומשתאים

והנני מוכה בסונוורים

יחידה יחידה ראשונה במעלות

קיוויתי לרזי במעט

מדוע שילחוני מהרה

ועתה עיני דומעות המה

ניגרות ניגרות באין מפריע

עירום ועריה אנוכי

מתהלך כסומא ואין מי ישיבני

כי ליבי נעשה במהווים

ריקם ריקם הולכי.