הוא אומר לך שהוא לא יכול לאהוב. לא מסוגל. לא עכשיו, אולי לעולם לא. אולי בכלל. לא נותר לך אלא להשלים עם העובדה המצערת שזה כבר לא יקרה כנראה. לא בגלגול הזה.
כמו כל סיפור אהבה חד-צדדי, הכל מתחיל ורוד, עם שמיים בהירים, שמש הקופחת על הראש, ממש יום לתפארת בחיים מלאי כאב. את אישה פגועה, כל אחד הותיר בך צלקת קטנה, כזו שאולי נעלמה מבחוץ אך תישאר תמיד בפנים. המשפחה שתמכה רק לעיתים, הסביבה שדאגה להזכיר לך כמה את לא שייכת, כל אלו מנת חלקך בעבר אחד ומלא זיכרונות לא נעימים. הבטיחו לך שיהיה אחרת, שיהיה שונה. את מחכה לרגע בו ההבטחה תתקיים. לרגע אחד חשבת שהפעם זה קרה.
הוא הגיע משום מקום בעצם, והאמת שלא עשה שום דבר מיוחד בכדי להצדיק יחס כזה ממך. אך אולי, העיתוי הוא המושלם בסיפור הקטן הזה של העולם, הגדול הזה שלך. הוא הגיע בזמן הנכון, במקום הנכון, לגאול אותך מכל הפחדים, מכל הזיכרונות הכואבים, לטעת בך כוח למשהו שונה, אחר, חדש, אמיץ. משהו שיסחף אותך למחוזות שרק חלמת להגיע אליהם. הוא ייקח אותך לתחילתו של רומן קטן, אולי קצת יותר, כזה שתמיד רצית להשיג. אף פעם לא ביקשת יותר מדי לעצמך, רק פיסת אושר קטנטונת. אולי הפעם, את מקווה.
לשבריר של תקופה זה נראה מבטיח. זוג ההולך לכל מקום יד ביד, מפגין אושר לכל הדורש וגם לכל מי שלא דורש. חיבוקים ניתנים בחינם, נשיקות מחולקות בשפע, ריח של אהבה באוויר. הוא חושב שאולי הפעם זה יקרה. גם לו היה אין ספור אכזבות- על הספסל ההוא בפארק ההוא עם הילדה ההיא לפני כעשור, עם הבחורה אשר שיקרה לו ללא הרף במשך תקופה והוא רק הקשיב והקשיב לה, השתדל לעזור. עם זו שחלם עליה ימים ולילות במשך תקופה ארוכה, אך לא קיבל את מבוקשו לבסוף. גם לו היה לב שדרש מעט חום ואהבה, להרגיש חצי ממשהו נעים. להרגיש שלם.
אין לדעת מתי הכל השתנה, אך זה קרה בנקודת זמן מסוימת. לפתע החום התקרר מעט, לפחות מבחינתו. השיחות כבר לא קלחו כבעבר, המחמאות נעלמו. הוא נעשה כבד ומרוחק, והיא לא הבינה דבר ממה שאירע. הרי רק אמש הכל היה בסדר- שוב איחלתם אחד לשני לילה טוב רך ומקסים בשיחה הנמשכה אל תוך הלילה. רק אמש ניסיתם למצוא מועד לפגישה הבאה שלכם, אותה אתם חייבים לתכנן בקפידה בשל המרחק הלא קטן. רק לפני שנה היה לך סיפור אהבה בין הידיים, והנה הוא חומק לך מתחת לאף. את רואה איך הכל מתפוגג לאט לאט ואין ביכולתך לעשות מאום.
את מחפשת תשובות, אך הוא בעצמו אינו יודע מה השתנה שם. הבלבול שולט, חוסר הודאות בשיאו. אולי הזמן יועיל, אתם חושבים. שבוע שלם של מחשבות תם בשיחה אחת ידועה מראש אולי, בלתי נמנעת. גם לזמן, מסתבר, אין את הפיתרון הדרוש. הוא אומר לך שהוא לא יכול לאהוב. לא מסוגל. לא עכשיו, אולי לעולם לא. אולי בכלל. לא נותר לך אלא להשלים עם העובדה המצערת שזה כבר לא יקרה כנראה. לא בגלגול הזה. התאהבת באיש הפח. אין ביכולתו לאהוב, הוא סגור ומסוגר מאחורי חומות רבות. הגעת קרוב מדי, כנראה. החומות הופיעו שוב מחשש שייחשף, שיוותר עירום מולך. הוא עוד לא מוכן, או שפשוט זה לא היה אמור לקרות. עניין של עיתוי.
איש הפח מחפש תורם ללב חדש.
