קוראת ליופיין של שקיעות..

עזבוך נטושה לרוחות המדבר

עטופה בבגדי אבלות שחורים

השליכוך כנבלה לנשרים

אשר חשקו בבשרך הטהור

פצועה וזבת דם מול מדבר

נטשוך על מזבח הזיכרונות

ואת ממלמלת תפילת הים

קוראת ליופיין של שקיעות

את תקוותייך ניפצו דרסו

נתנו בך סתיו ביום אביב

טובעת מגשמי כאב ודמע

טועה בין הדרכים לרומא

את תפילותייך אשמע

מלחישות היונים

אדע יום מותך לא הלילה

אדע געגועייך אליי

לא אדע עוד אהבות

עד אדע פנייך

אדע יום מותך לא הלילה

געגועיי אלייך

יש בי מילים שבוכות גורלך

מילים המחפשות את שמך....