חלום שנקטע

יום אחד הודיעו בתיה ואהרוןן:

" החלטנו להתחתן ואנחנו מבקשים את  אישור שיחת הקיבוץ.

נערכה שיחת-  קיבוץ  היתה הצבעה , והם קיבלו אישור להתחתן.

החתונה  נערכה "ברוב עם", האורחים הגיעו באוטובוסים, הרב הגיע מגדרה, החופה והמסיבה נערכו ב"אסם" ואנו , קבוצת-  חברים , הופענו  במקהלה. בשירי ארץ- ישראל.

1.  
2. כאשר "שקטו קולות התותחים", הזמינו "בעלי השמחה" את כל חברי הקיבוץ, והם היו שותפים לחתונה,  כלומר, המתנות שקיבלו בתיה ואהרון היו של כל החברים, בני הזוג בחרו שתי מתנות.
   בשבת הראשונה אחרי החתונה, כאשר השמש העירה פניה , פרש "הזוג הצעיר" על הדשא תערוכה של כל מתנותיו-  ואנחנו , "החברים השותפים" כמו "חתני- החופה", עברנו בהתרגשות, בחרנו  כל אחד ואחד  מתנה המוצאת- חן בעיניו,   אסף בחר שטיח , אביבה בחרה סט כלים, אלכס בחר אגרטל....וכך עברנו זה אחרי זה וכל אחד "יצא ברכוש גדול"

3.  

   הזוג הצעיר קיבל מהקיבוץ מתנה: מכונית לשבוע חופש 

    

   כאשר נולד רועי למורדי ותרזה , לאף אחד מאיתנו  לא היה ספק כי צריך לפתוח בית- ילדים,  שולה ונחמה , נשלחו ללמוד "טיפול בתינוקות".

    

   "הילד הראשון של הקיבוץ" עבר  מבית- החולים ישר לבית- הילדים אשר נפתח עבורו, שולה ונחמה  טיפלו בו ביום , ובלילה היתה שומרת  מיוחדת, שהתחלפה מדי שבוע.

    

   תרזה ומורדי , יכלו לבוא לבית- הילדים , רק לתקופות קצרות, אבל כל יום היה לרועי -"זמן איכות"  עם ההורים , בין השעות  16.00- 1900 ואז, החזירו אותו לישון בבית הילדים.

    

   כמו בכל "ענף חקלאי" היינו צריכים ללמוד על החקלאות ואני ,כמרכזת- מטעים נשלחתי ל"קורס מזיקים" ב"מדרשת רופין".

    

   בקורס היינו שלוש בנות  ושלושים בנים ,אנחנו הבנות, ישבנו  בספסל האחורי.

    

   כבר ביום הראשון ללימודים , ראיתי את  אחד התלמידים בספסל השני, מסתכל אחורה  בלי הרף  , ומחייך הסתכלתי שמאלה למרים ושאלתי את עצמי "הוא מסתכל על מרים?" , הסתכלתי ימינה , "הוא מסתכל על שולה?"

   .

   לא, הוא לא הסתכל על שתי חברותי , הוא הסתכל עלי.

    

    "אולי זה מבט מקרי?" חשבתי בליבי ,

    

    עבר יום עברו יומיים והבחור ממשיך להסתכל ולחייך.

    

    כאשר עברנו ל"חדר- מיקרוסקופים"- הרגשתי פתאום שהוא עומד מאחורי ו"מנסה" להסביר לי איך להסתכל במיקרוסקופ, וכך עבר יום ועוד יום.

    

   יום אחד הוא פנה אלי ואמר: "החבר'ה רוצים ללכת לסרט בחדרה את רוצה לבוא?" הסכמתי, והייתי בת יחידה בין עשרה  גברברים-  לאחר שנכנסנו לאולם  מצאתי אותו יושב לידי .

    

   את שם הסרט איני זוכרת, אבל,  מצאתי את עצמי עם "חבר בעל עינים חומות קטנות ומרכיב משקפיים". מראה המנוגד לחלמתי:  "חבר עם עינים גדולות וכחולות בלי משקפים". 

    

   בסיום הקורס  כשחזרתי לקיבוץ, אסף הציני הגיע אלי עם חיוך "ממזרי"ואמר  : "שלחנו אותך ללמוד על מזיקים  ובמקום זה חזרת עם מזיק גדול הא?"

    

    

   הצעתי לדוד לבוא לחיות איתי בקיבוצי,  לאחר שהסכים

    

   פניתי ואמרתי: "אני רוצה להביא  את חברי לקיבוץ, ומבקשת את אישור שיחת הקיבוץ לכך".

    

    נערכה שיחת קיבוץ סוערת ,

    

   אביבה אמרה:

   "מה פתאום צריך להביא חברים מבחוץ?"

    

   אסף ענה לה: "יש לי חברה ברמתיים , את תגידי לי לא להביא אותה לקיבוץ?"  

    

   דוסי אמרה:" איך הוא יקלט בקיבוץ?" ו...........

    

    הדיון התלהט אך בסופו נערכה הצבעה והתקבלה החלטה:

    

   " החבר שלך יכול להצטרף   אך כדי שייקלט טוב יותר בקיבוץ, כדאי שיגור בחדר עם בנים".

    

   כאשר שמע  דוד את ההחלטה פרץ בצחוק רועם:

    

   "השתגעת?" "מה פתאום?", "הרי אני מגיע לקבוץ שלך בשבילך ובגללך".

    

   הוא הגיע , זכה להערצת חברי- הקיבוץ , כיון שהוא היה "קיבוצניק ותיק", (מבוגר מאיתנו בארבע שנים), אך לאחר חצי שנה החליט: "הם ילדים בשבילי- אני רוצה לחזור לקיבוצי"

    

   עזבתי את הקיבוץ – "הלכתי בעקבות בחיר ליבי"

    

   ויתרתי על חלום  להיות חלק מבנית - מקום חדש אשר ציירתי בדמיוני את מראהו העתידי, התרגשות בראשיתית של  השפעה על  אופי, ומראה של מקום חדש. 

    

   החים הובילו אותי לנתיבים אחרים..........

    

   כל הזכויות שמורות ©