אם אין אני לי, מי לי

פעם, כשהייתי אם צעירה,

ייחלתי לרגע בו יגדלו ילדי

ואוכל סוף סוף לפנות זמן לעצמי.

כן, אני יכולה לראות בדמיוני

את תגובתכם האומרת

האישה הזאת היא אדם אנוכי.

והנה הילדים גדלו

והתעשרתי בשפע של זמן,

אך לא הספקתי להנות ממנו

כי בעודו באיבו עמוק הוטמן,

כשמצאתי את עצמי לפתע מטופלת

בזוג הורים קשישים,

שבמטלות היומיום החלו מתקשים.

וכך את מחצית חיינו הראשונה

אנו מקריבים לגידול הילדים,

ואילו את המחצית השנייה לטיפול בהורים.

נכון, לרוב הקרבה היא עניין למשא ומתן,

וכשאני חושבת שלא ירחק היום

בו גם אנחנו נעמוד על המפתן,

חולפת בי חלחלה שאהיה לנטל על ילדי

ואיך היו מנצלים את זמנם הפנוי בלעדי.

ובכן כאישה אנוכית גאה

אני צוברת אגורה לאגורה,

כך שבבוא היום הגורלי, אם בכלל,

אוכל לדאוג לעצמי

מבלי שערך ההורות המקודש יחולל.

ואם לזה ייקרא אנוכיות אז נכון

וזה – למען כולם,

כי אינני שואפת להיות דבר מלבד עצמי

ואני מנסה לעשות זאת באורח מושלם.

אוקטובר 2002