למחרת התעוררתי די מוקדם, מחכה להמשך הטיול. טילפנתי להורי להגיד שהכל בסדר וקצת זפזפתי בטלויזיה. אחר"כ צחצחתי, התלבשתי וירדתי עם הדס לארוחת בוקר. שם התיישבנו כל החבר'ה: אני, ענת, ענבל, נועה, גילי, שמעון בעלה, מיטל והמדריכים שלנו. שרנו וצחקנו. היה בהחלט שמח. לאחר הארוחה, לא אכלתי הרבה כי בבקרים אין לי תאבון ותמיד בא לי לשתות כוס קפה, שאסור לי. בכל מקרה, עלינו לאוטובוס לנסיעה. הפעם הנסיעה היתה קצרה והגענו לריף הדולפינים. היתה הרצאה (שפיספסתי את התחלתה בגלל שרותים) ולאחר מכן הלכנו לריף. קצת התאכזבתי שלא שחינו ולא היה ברור לי למה היה עלינו להביא בגד ים. עדיין שמחתי לראות הדולפינים, שכידוע חברים טובים לאדם. בכלל, מוזר איך מאז שיש לי את סינדי, אני נהייתי אוהבת בעלי חיים. כעת ישפנו ליד שפת הים וביב מאוד נחמד. היו תנודות קלות מהים וזה הגביר את ההנאה (להפתעתי לא הרגשתי רע בכלל) שוחחנו וצחקנו קצת ומראה הים והדולפינים היה ממש מרגש.
לאחר זמן שעבר די מהר נסענו הלאה לחוף הים, שם היה משהו לו ממש לא ציפיתי. חשבתי שנשכב בחוף ונגיע לים. במקום זאת ציפתה לנו קבלת פנים נחמדה של אנשים בתחפושות המחבקים ומעניקים זרי פרחים סטייל הוואי. ממש נחמד. אחר"כ קיבלנו צהריים ומתנות קטנות וצפינו בהופעה נחמדה. האווירה היתה נחמדה והרגשתי שוב כילדה. במיוחד שהתחילו במשחקי חברה. דברתי עם חברותי ונהניתי, מחכה לפעילות הבאה וגם קצת למנוחה. בתכנון היה שיט שבוטל, עדיין לא הבנתי למה, ובמקומו נסענו לקניון. האמת שקצת התאכזבתי שכן כמעט כל שבוע שני אני מבקרת בקניון עזריאלי. לאחר חיפוש לא מוצלח של מתנות ישבתי עם ענבל והמדריכוות שלנו (הדס ומאירה) לקרפ טעים. השיחה היתה מהנה והזמן עבר מהר ממה שחשבתי. נסענו למנוחה במלון ונחנו עד ארוחת הערב. בתכנון שלי היה לקרוא ו/או לכתוב אך הייתי עייפה מידי וסתם בהיתי בסרט מטופש בטלויזיה. באיזה שלב התחלתי קצת להשתעמם ולא רציתי להפריע להדס לנוח, כך שטילפנתי לאמי. היא בדיוק היתה אצל אחותי ושמעתי את האחיינית שלי, מאיה אומרת שהיא אוכלת פריכית ואז שאלה למה לא באתי? פתאום כל-כך התגעגעתי. אני תמיד באה עם אמי לאחותי ומבלה עם מאיה (אחותי היתה בדיוק בחו"ל מטעם עבודה) ועכשיו אני כאן. נזכרתי בטיול עכשיו וחייכתי לעצמי. נו, את מאיה אני רואה כמעט כל שבוע ואילת ועוד ללא ההורים? מה אני משווה.
לאחר זמן מה נוסף, אני והדס ירדנו לארוחת ערב. לצערי לפני זה גיליתי דלקת קלה בעין. לא יודעת איך זה, אבל תמיד, לא חשוב עד כמה אני מקפידה בטיול העין שלי מאדימה, כנראה היובש. בכל מקרה כבר לא מתרגשת מידי כי כבר יודעת איך לטפל.
לאחר הארוחה נסענו לדבר לא הכי ציפיתי. מסיבה בחוף הים. היה ממש נחמד ואפילו לגמתי בריזר (רק טיפה טיפה) ואז רקדתי. היה גם קריוקי, אך לשיר במקרופון לא העזתי, אבל רקדתי המון ובטירוף. לא בטוחה איך נראיתי, מקווה שלא מטופשת מידי (אני לא ממש רקדנית דגולה) אבל מאוד נהניתי והצטערתי שאין יותר מסיבות רקודים לנכים, לא מוצלחות בכל מקרה.
כמו אתמול, חזרתי למלון ממש מותשת. העייפות הרגה אותי ונרדמתי די מהר רק שלצערי התעוררתי את הפעמיים שלושה וגם קצת כאבה לי העין.
בבוקר המחרת קמתי עם כאב ראש די חזק. בגלל הבריזר? תמהתי.... לא, הרי רק לגמתי. בכל מקרה לא אכלתי כמעט כלום ורק הכנתי כריכים להמשך. כעת עזבנו את המלון ונסענו למצפה התת ימי. בו האמת הרבה פחות נהניתי. גם כי לא נראה לי שהיה לנו מספיק זמן וגם כי לא היו חידושים. הייתי כבר המון פעמים במצפה ולא היה כל חידוש. לא היה ממש רע, רק קצת סתמי. בכל מקרה הדגים היו יפים ותהיתי איך החיים מתחת למים. הרי מדובר בעולם שונה לגמרי עם חיים שונים ואווירה אחרת. אולי אהיה פעם בת ים? טוב, סתם צחקתי.
לאחר המצפה נסענו כבר לקראת ת"א עם עצירה אחת לצהרריים. אני חושבת שהמקום (שכחתי את השם.... אופס) היה ממש יפה. ירוק ואגם יפיפה ופשוט אוירה מיוחדת. הבעיה היחידה היה החום. היה כה חם וראשי כאב שוב. בכל מקרה ישבתי ליד ענת, ענבל ונועה ודיברנו לנו.
כעת היו נאומי סיכום וזה גרם לי לחשוב על מהות הטיול:
קודם כל, אני באמת רוצה להודות לעמותת שמחה לילד, פרופ' מעיין, נעמה (האחות לדסאוטונומיה) ולכל מי שגרם לטיול לקרות. מדהים לחשוב שכל זה נעשה בהתנדבות ובאמצעות תרומות. מראה עד כמה אנשים באמת יכולים להיות טובים. כל הארגון והכל היה ממש מצויין ומעשיר. אני שמה כאן גם קישו לאתר של העמותה
http://www.simchalayeled.co.il/
חוץ מזה, מה באמת אומר הטיול בשבילי?
אני מודה שלאחר טיול ראשון, אני רואה שבאמת יותר נוח עם ההורים, לא צריכה לדאוג לכל הדברים הקטנים כמו אריזת המזוודה, ארגון דברים, בחירת בגדים, תכנון זמנים (אם אסע עם חברות) ועוד, אבל בהחלט יש כייף בזה שאפשר לנסוע לבד ולא חייבים לדווח על כל פיפס.
האם מזהו זה? מהרגע אוכל כבר לצאת לטיולים גם עם חברות? לפחות לנסות, אני משערת. להתחיל בטיול יומי או עם לילה אחד. יש כבר תכנונים לטיול לזכרון ואם יהיה בסדר אוכל להתקדם, לא?
הנסיעה חזרה היתה כבר ממש מתישה וכבר חיכיתי כל-כך להגיע הביתה למקלחת שלי ולמיטה שלי. להורים שלי ולסינדי שלי. גם זה הגיע ומודה, לא רק בטיול זה, כמעט תמיד כשאני חוזרת הביתה מנסיעה/טיול/חופשה אני חושבת: כמה טוב בבית!
