משנים את העולם - פרק שני

משנים את העולם  - פרק שני

המשך היומן הפרטי שלי

2.7.02

הערב התקיימה האסיפה הכללית. הופיעו אנשי  העמותה  וכמה מתנדבים. רוב הבאים היו גמלאים, אך פה ושם נראו בני –נוער.

סדר היום כלל דווח של הגזבר על המצב הכספי, דווח של ש. , המזכירה, על המצב הנוכחי, הצעות להמשך  ובסוף מה אם לא - 'שונות'.

הגזבר ג.ד. התריע שקצב התרומות לא מספיק. צריך למצוא מקורות הכנסה נוספים.  המזכירה מסרה דו"ח על המעטפות שנשלחו, על מכתבים ושיחות טלפון שנתקבלו  וקראה מספר מכתבי תודה מעניינים.  כן ציינה שנושא הכרטיסים להצגות מתקדם. פנו אלינו ממספר מתנ"סים  והציעו לנו כרטיסים במחיר סמלי כדי שהאולמות שלהם יהיו מלאים. אולם מלא נותן הרגשה טובה הן לקהל והן לשחקנים.

לאחר מכן הטילה האספה (על ידי הטלת מטבע) על ו. שהיה פעם מרצה לכלכלה,  לגשת למשרדי קבוצות הכדורגל ולפעול  להשגת כרטיסים מוזלים, ואם אפשר כרטיסי חינם,  כדי למלא את הטריבונות. מהעיתונות נתברר שבזמן האחרון ישנה ירידה בהגעת הקהל למשחקי כדורגל. על ש. אשתו של א.ב. הוטל , בשיטה כנ"ל, לפנות לבתי הקולנוע בעירה להשגת כרטיסים במחיר סמלי למילוי האולמות.

אחד המשתתפים טען שההפתעות כוללות כסף וכרטיסים –"ושום דבר שברגש". שאלו אותו למה הוא מתכוון והוא ענה שאם המטרה לשמח את האנשים יש לשלוח פרחים, שירים, מוזיקה (תקליטורים)  וכו'. הקובייה הוטלה והגורל רצה שניכנס גם לתחומים האלה, תחומי הרגש. הוטל על הצוות הניהולי לחשוב איך אפשר להפעיל את "ההפתעות הרגשיות". הדבר נרשם בפרוטוקול העמותה.

15.10.02

התכנסנו לפגישה במשרד ארגון הגמלאים. העסק גדל ומתרחב. כרטיסי כדורגל, כרטיסי קולנוע וכרטיסי הצגות נשלחים כהפתעות לכל רחבי הארץ, בהגרלה.     מעטפות, עם סכומי כסף קטנים יחסית, נשלחות לאנשים אחרים.

הצוות הניהולי, וה. המנהלת בראשו, נראה די  מרוצה ושמח. גם המתנדבים הרבים שמחים. הכול זורם על מי מנוחות.

 אך משהו הציק לי. משהו באוויר הצביע על משבר קרב. והערב בפגישה זה קרה.

לאחר דין וחשבון על מהלך העניינים בשבוע האחרון,  כשהגיע הסעיף שונות קם ו. המרצה לכלכלה מיל. וביקש את רשות הדיבור. אחד הליצנים הציע להטיל מטבע האם לתת לו לשאת את דברו או לא.    ו. התרגז ופתח בנאום חוצב להבות:-" נמאס לי מההצגה הזאת. נמאס לי מההגרלות הטיפשיות. עוד מעט תטילו מטבע אם לאשר לי ללכת לשירותים. מספיק עם המשחק הילדותי הזה. ומעטפות ההפתעות! חבורת זקנים שולחת סוכריות עם מקל כדי שהאנשים יהיו שמחים. שולחת כרטיסי תיאטרון לאלה שבקושי מבינים את השפה, כרטיסי כדורגל לאלה שאינם יודעים  מהו ההבדל בין כדור יד לכדור סל. אתם מאמינים שבצורה כזו, דונם אחר דונם, רגב אחר רגב, צורה שהתאימה אולי לפני 60 שנה, תצליחו להטות את הגורל בכיוון החיובי? מספיק עם השטויות, צריך לפעול בגדול. כלל ידוע בכלכלה שאם רוצים צמיחה -  צריך להתרכז בדבר אחד, ולהשקיע בו את המכסימום. אז יתחילו לנוע גלגלי הכלכלה, גלגלי התעשייה. ייפתחו מקומות עבודה חדשים. תחל צמיחה.  הצמיחה תחל להתפשט מהמרכז כלפי חוץ כמו שמתפשטים המעגלים במים-עומדים שזרקו בהם אבן. קודמינו ידעו זאת – הם הלכו בגדול, הם הלכו על פרויקטים לאומיים, הם הקימו למשל את המוביל הארצי ושפכו לתוכו כסף רב, דבר  שהניע את כל תעשיות הלווי והמשק צמח ופרח.  ראו את האמריקאים – השקיעו מיליארדים של דולרים בלוויינים, זרקו לכאורה כסף רב לחלל, לדבר שאין בו צורך אנושי קיומי, אך התוצאה  הייתה הנעת הכלכלה, התפתחות התעשייה, הקמת חברות  הי-טק ועוד. כך גם בנושא שלנו. צריך להתרכז בנושא מוגדר ולפעול במכסימום הכוח והמשאבים. ואז המחוג של הטבע יתחיל לסטות לכיוון החיובי.  דרוש לנו מנהיג צעיר ולא חבורת , אני לא רוצה לאמור את מה שעל קצה לשוני. בקצרה – דרוש שינוי גדול ומיידי".

הוא התיישב חוור ונראה כמו בלון שיצא ממנו כל האוויר. כולם שתקו במבוכה.  לא ידעו מה לומר.

פתאום נשמעה דפיקה בדלת. לקריאה "יבוא" הדלת נפתחה, נכנס בחור צעיר ושאל האם הגיע לפגישה של ע.מ. (עולם מאוזן)?    ה. המנהלת קמה ואמרה שאכן כן ושאלה מה רצונו. הוא מסר לה כרטיס ביקור ואמר לכולם שהוא שליחו של מישהו הרוצה עדיין להישאר בעילום שם. מישהו זה הוא אדם אמיד מאד שתורם רבות למוסדות שונים. הוא שמע על פעולתם המבורכת של אנשי העמותה. שמם נישא בפי כל. לדעתו דרכם נכונה ורעיונם מבורך. הבחור הוסיף ששולחו  ייפה את כוחו למסור להם (ז.א. לנו) סכום כסף גדול כאות לרצון טוב.  תקוותו של אדם זה שהם (אנחנו) ייאותו  לכך שהוא יפרוש עליהם את חסותו,  כמו שפורשים חסות על קבוצת כדור סל או כדור-רגל. מדובר בסכומי כסף גדולים. הבחור סיים את דבריו ותדהמה נפלה על כולם. אחרי נאום חוצב הלהבות של ו. הכלכלן, הופיע פתאום משהו לא פחות דרמתי.  עברנו משיא לשיא. נפלה שתיקה כללית ואף אחד לא פצה את פיו.

המנהלת ה.  התעשתה לבסוף, קמה  ואמרה בגמגום קל –" תודה רבה. אך איננו יכולים

להחליט על כך כאן ועתה. צריך לחשוב על העניין. צריך לעכל את ההצעה. אני מציעה שתמסור לשולחך שיקבל תשובה על הצעתו בקשתו, לאחר שנדון דיון מעמיק בנושא". כולם הניעו בראשם מטה מעלה  בהסכמה ואף ליצן לא הציע להטיל מטבע. העניין היה חשוב מדי.

אז קם ו.  ואמר לשליח –" מהם לא ייצא דבר. הם איטיים במחשבתם. אין להם את העוז לפעול בגדולות. קח את כרטיס הביקור שלי ותמסור לנדבן שלך שיש לי כמה הצעות מעניינות". הוא מסר את כרטיס הביקור שלו לצעיר, אמר שלום לכולם והלך.

15.11.02

עבר חודש. הרוחות נרגעו, אבל ו. הכלכלן  לא מופיע יותר בישיבות ע.מ. (עולם מאוזן).  לאחר דיון רועש, ארוך ומתיש  בבקשתו של הנדבן הלא ידוע, הוחלט הפעם בהצבעה, לדחות את בקשתו. –"לא נמכור את עצמנו בנזיד אפילו אם הוא מכיל עצמות ובשר והגיע ממסעדת גורמה", כמו שאמר אחד המשתתפים .

ליתר בטחון הוציא א.ב. את המטבע מכיסו ואמר –" אם יוצא עץ  אז דוחים את ההצעה. יוצא פלי – מקבלים אותה".  הוא הטיל את המטבע גבוה והוא נחת על הרצפה. כולם התכופפו וראו שיצא עץ. ההצעה נדחתה. נתקבל אישור נוסף מהגורל.    א.ב., החולם,  מהר להכניס את המטבע לכיסו.  שוב תהיתי, אולי יש לו שני מטבעות מיוחדים? או אולי אני מושפע יותר מדי מסרטי שקר ונוכלות של הטלביזיה וסתם אני מלא חשדות?.

מיד נשלחה הודעה לנדיב  על דחית הצעת החסות לפי הכתובת בכרטיס הביקור שהשאיר האדם הצעיר, שליחו.    כן הובעה תודה על הכסף שתרם. גם על זה היה ויכוח – לקבלו או לא. הכריע את הכף ג.ד.  הגזבר, שאמר שכסף התרומה שייך לעשרות האנשים, שיועלו בגורל, ואינו שייך לנו, כך שאיננו יכולים להחליט אם לקבלו או להחזירו.  טיעון משכנע.

ומה קורה עם ו. הכלכלן מיל.?  בינתיים שקט.

21.11.02

שאלנו מה עם ו.?   ציפור קטנה לחשה לנו שהוא קשור למודעות הענק שהופיעו בעיתונים המודיעות על יריד מכירות בנוסח "גאראז' סיל" שיערך בקרוב.

בראש המודעות מופיעה דמותו של הנדבן הידוע.  במודעה נקרא הקהל לבוא בהמוניו לרחבה "...", בעוד כחודש.     במקום יהיו דוכנים וימכרו בו פריטים "משרוך   נעל כדורגל ועד ריהוט מעץ  ארז הלבנון", כמובן פריטי יד שנייה.  כל אחד שבביתו דברים לא נחוצים מוזמן להביאם ליריד ולנסות למוכרם.  קטע אחד מודגש במודעות במסגרת צבעונית -  כל מקבל דוכן מתחייב "לתרום"  רבע מפדיון  מכירותיו להנהלת היריד.  הכסף הנאסף - מיועד לעניים. הנדיב הידוע ידאג לכך שהעניים בכל האזור יקבלו תיבות שי  מלאות במצרכים חיוניים. תיבות השי ירכשו מהכסף  שנאסף ומתרומה נכבדה שהוא יוסיף.  

זה היה חידוש במקומותינו .  ניכרת כאן חתימת ידו של מיודענו ו.

אנשינו לא התרגשו והמשיכו לפעול כרגיל.

 בשעתו נפלה החלטה, החלטה שעלתה בגורל, שיש לפנות גם לרגש, במשלוח ההפתעות.  רגש – כולל גם פרחים.

ש. אשתו של א.ב. ול. אשתו של ג.ד. אמרו שאת עניין משלוח הפרחים ישאירו בידיהן.

הן פנו לכמה חנויות פרחים וביקשו מהן הצעות למשלוח זרי פרחים, זרים צנועים, לאנשים שיופיעו ברשימות שהן, ש. ול.  ימסרו להן. כן דרשו שבכל משלוח יצורף מנשר של העמותה ע.מ.

זה היה כעין מכרז.  הן דברו על עשרות או מאות משלוחים  לחודש, דבר שהיה בו לדעתן תמריץ לחנויות הפרחים להוריד את המחיר למשלוח.

עם ההצעות בידיהן  הופיעו לישיבה הבאה של ע.מ. .  הצוות הניהולי בחן את 6 ההצעות

שנתקבלו .  כולן היו סבירות .  או אז הוחלט להפיל גורל מי החנות שתזכה במשלוח הפרחים.  את שמות החנויות מיספרו מאחת עד שש, ובנוכחות כולם הטילה ה. המנהלת את קוביית ההגרלה.  כך נבחרה אחת החנויות ועניין "ההפתעות שברגש"  החל לנוע.

16.12.02

נושא הפרחים נחל הצלחה גדולה. בכל סוף שבוע נשלחו זרים לאנשים שעלו בגורל והתגובות לא אחרו לבוא. הגיעו מכתבי תודה ללא סוף. מסתבר שלמכתבי ההפתעה עם הכסף, האנשים הגיבו קצת בחשדנות. מה פתאום שולחים להם כסף? איזו מזימה מסתתרת מאחורי זה? אולי טמון כאן פח?  אבל במקרה של זרי הפרחים, התגובה הייתה של הפתעה, של שמחה, ובמקרים רבים גם של הכרת תודה על תשומת הלב, על כך שמישהו זר, פתאום מתעניין בך. –" כמה אנשים של עמותה זרה ומוזרה, שולחים לי זר פרחים רק כדי שיעלה חיוך על פני. הם מנסים להרים את המורל בארץ. כל הכבוד להם".    אנשים רבים, לאחר שקראו את המנשר המצורף לזרים,  שלחו תרומות כספיות כדי שחבורת מקבלי הזרים תגדל.

27.12.02

יריד מכירות "השמאטס" הצליח מעל למשוער. הנדבן הידוע, בעזרתו של ו. הכלכלן, תכנן הכול בתבונה.  הוא שכר מגרש גדול וריק מהעירייה לכמה ימים. את המגרש הקיף בגדר  ודאג לשני שערים גדולים משני הצדדים. אחר כך שכר כמה בחורים שיהיו סדרנים. כדי להבטיח  שהכול יצליח, שלח כמה מהם לשוק הפשפשים לקנות כל מיני חפצים, "על המשקל, לפי  הקילו". את פריטי שוק הפשפשים סדרו הבחורים על מספר דוכנים שפוזרו ברחבי המגרש.

ביום הפתיחה, הגיעו משעות הבוקר אנשים רבים במכוניות עמוסות בכל מיני דברים לא דרושים שסתמו להם את הבית. הייתה זו הזדמנות להפטר מהם, להרוויח קצת כסף וגם לתרום לעניי עירך.  בכניסה, כל אחד מהם חתם על התחייבות שרבע מהפדיון יימסר להנהלת היריד לשם תרומה. אחר כך קבל את הדוכן שלו, עליו פרש את חמדות השכייה שהביא עמו.

בשבת בבוקר, בשעה היעודה, החלו רמקולים גדולים להשמיע שירי לכת והקהל הרחב בא בהמוניו.  היה זה יום יפה ואנשים מכל הסביבה באו לראות ולהראות וגם לחפש מציאות. רבים נהנו לעמוד על המקח עם 'הסוחרים לרגע' וקנו דברים שלא הצטרכו להם.

הנדבן הידוע הסתובב בקהל כמו טווס כשלצידו הולך מיודענו ו. .  הנדבן התערב בין האנשים ולחץ ידיים לכל אחד, ממש כמו לפני בחירות.

למקום הגיעו כמובן גם צלמי עיתונות וכתבים, שהנציחו את האירוע.  למחרת יצאו העיתונים עם כותרות כמו –'מכירת המוסך' הגדולה במדינה. וכן – 'הנדבן הידוע תורם מכספו לעניים' ועוד כותרות מעין אלה.  בכתבות שיבחו כמובן את הנדבן ואת יועצו ו.

14.1.03

בפגישת הצוות הניהולי של עמותת ע.מ.(עולם מאוזן)  שררה  קצת עגמומית.  אמנם הייתה הצלחה גדולה למשלוח הפרחים ותרומות מגיעות מכל עבר, אבל חסרונו של ו.  הכלכלן מיל., היה מורגש.   חסרו אמרותיו השנונות ויכולתו להחזיר את חבריו לקרקע המציאות בכל פעם שהחלו לרחף במרומים עם חלומותיהם.

כולם קראו את העיתונים ובהם הכתבות על הצלחת היריד הגדול ועל ו. עוזרו של הנדבן. לאמתו של דבר הם קצת קינאו בו על הצלחתו וחשבו איך ניתן להוכיח שדרכם היא הנכונה ולא דרכו.

המנהלת ה., פתחה את הישיבה.    נמסר דין וחשבון על מה שקורה בשטח ואחר כך דנו בסעיפים האחרים שעל סדר היום.  ל. אשתו של ג.ד. טענה שצריך לעשות משהו בקשר לעניים. היא לא אמרה עניים אלא " אותם אנשים שכתובתם לא מופיעה בספר הטלפונים". א.ב. היתמם ושאל " האם את רוצה להגיע לעשירים שמספר הטלפון שלהם חסוי?". ל. ענתה לו שלא ידבר שטויות ושהיא מתכוונת לעניים.  ה. המנהלת אמרה שהיא כנראה מושפעת מהיריד ומהבטחת הנדבן שרבע מכסף הפדיון יועבר לעניים.  ל. השיבה שעוד לפני היריד החלטנו לחפש ערוצים נוספים כדי להגיע לכולם.  היא מציעה שהחודש נשלח הפתעות רק לעניים. ג.ד. הגזבר, העיר שאין לנו את הכתובות שלהם ולכן אי אפשר לשלוח להם מעטפות הפתעה.  לבסוף, לחיסול הויכוח שהחל, הוציא א.ב. מטבע מכיסו (מי יודע, אולי את המטבע המיוחד?) ואמר –" נטיל גורל. אם יוצא עץ – החודש הבא מוקדש לעניים, אם יוצא פלי – עובדים כרגיל". הוא הטיל את המטבע ויצא, לא תאמינו, עץ.  הייתה הפסקה קלה ולאחריה ש. אשתו של א.ב. אמרה שאת כתובות העניים אפשר לקבל מלשכות הרווחה והיא עצמה מוכנה לפנות אליהן.

26.1.03

עברו כמה ימים. ישיבת הצוות הניהולי נתקיימה הפעם בדירתו של א.ב.   בישיבה מסרה המזכירה ש. שבלשכת הרווחה אמרו לה שכתובות הנזקקים חסויות. "אנו לא רוצים לפגוע בפרטיות של האנשים. אנו  איננו רוצים להציגם בפרהסיה".

לא עזר דף ההסבר על העמותה ע.מ. ומטרותיה ולא הועילו הסבריה של אשתו של א.ב. . לבסוף עלה בדעתה רעיון והיא שאלה אותם אם הנזקקים רשומים אצלם בצורה מסודרת, לפי הא-ב או בשיטה אחרת?. היא נענתה שאצלם לכל נזקק יש מספר אישי. "בסדר גמור" אמרה " יש לי הצעה כזו – אנחנו נשלח לכם בכל חודש מעטפות הפתעה, אך במקום שם וכתובת נרשום רק מספר. את המספר נעלה אצלנו בגורל, בשיטה הרגילה".  לזאת הסכימה הגברת שאיתה שוחחה, ואמרה לה שבשמחה רבה  הם, אנשי הרווחה, יכתבו את השמות ואת הכתובות על המעטפות "כי כמובן שאנו נעשה הכול כדי לשמח קצת את האנשים המסכנים".

אין ספק שנעשתה כאן פריצת דרך. אין צורך יותר להסתמך רק על ספר הטלפונים.

א.ב., החולם,  ציין ש"אין בעיה שלא ניתן לפתרה". וכולם שיבחו את אשתו.  ג.ד. הגזבר, אמר שבמקרה זה שיטת ספר הטלפונים לא מתאימה ודרושה שיטה אחרת להגרלת המספרים.  א.ב. הציע מיד –"רולטה" וכולם פרצו בצחוק. –" אני מתכוון לכך ברצינות", אמר ויצא לחדר השני. לאחר חיפוש קל חזר עם רולטה של ילדים. מיד הציבו את הרולטה על השולחן והחלו "לשחק" והמזכירה ש. רשמה את המספרים הזוכים בכל מחזור.  כל הערב שחקו ברולטה ואחר-כך ישבו להכניס תלושי קניה בסך 150 ₪ כל אחד,למעטפות ההפתעה.  למחרת תיקח אותן אשתו של א.ב. , כשהן ממוספרות במספרים שעלו בגורל, ללשכת הרווחה.  עוד צעד קטן בהטיית הגורל לכיוון החיובי.

12.2.03

הערב ביקרתי במועדון הגמלאים, שהועמד לרשותנו לשני ערבים בשבוע. היו בו כל אנשי הצוות הניהולי וכמה מתנדבים. כולם היו עסוקים בהכנסת תלושי קניה או כרטיסים למעטפות ההפתעה.  הם נראו מרוצים מעצם העשייה.  מאות  בתים מרחבי ישראל נהנו עד כה מההפתעות ששלחו.  את ו. הכלכלן,  הם שכחו מזמן  ולא ניסו לחפש דרכים חדשות להרחבת הפעילות. דרכים  שמטרתן הייתה בעצם להתחרות בו, ובמעסיקו.  בצד ישבה המזכירה ש. ומיינה את המכתבים שהגיעו. לידה ישב חברי א.ב. ועיין באחד המכתבים.   נגשתי אליו וישבתי לצידו. אמרתי לו שלדעתי דרושה דחיפה נוספת של יחסי ציבור. לא מספיק יודעים עלינו. "תראה," אמרתי לו " הנדבן הידוע, בהצגה קצרה של יום אחד -  הופיע בכל העיתונים וכבש את הארץ". "מה אתה משווה" ענה לי א.ב. " אין לנו את הכספים שיש לו". –" נכון, אך שוב כסף וכסף.  כל דבר עולה כסף. אך יש לי רעיון שלא עולה כמעט כסף ובלי ספק ישמח את האנשים ויפיץ את שמנו ברבים" עניתי לו.  –"מה," אמר א.ב. "אתה רוצה להזמין אלינו את הטלביזיה ולראיין כמה אנשים שמעטפת ההפתעה ששלחנו שינתה את עולמם?", -"לא", אמרתי " יש לי רעיון אחר".  מיד נדלק וביקש שאספר לו על הרעיון.  הצעתי לו שנצא החוצה ונשוחח בשקט כי ההמולה בחדר הגמלאים גדולה. יצאנו   וחיפשנו ספסל ישיבה, התרווחנו עליו ואז החלתי בפרישת תוכניתי- " מדובר בספרים. למרות הטלביזיה והאינטרנט מסתבר שהרבה אנשים ובני-נוער קוראים ספרים. על חשיבות הקריאה לא ארצה בפניך. מצד אחד אמנם  ישנן ספריות – אך מצד שני הן מועטות  ומרוחקות. קשה להגיע אליהן.  אם היה מתקן החלפת ספרים בכל מרכז יישוב ובכל פינת רחוב בערים הגדולות – מספר הקוראים היה גדל פי כמה".    –"נו" אמר א.ב. שלא ירד עדיין לסוף דעתי.  המשכתי-  "שמע. בכל בית יש עשרות

ספרים שאף אחד לא נוגע בהם. יש ספרי ילדים והילדים כבר גדלו ועזבו את הבית. יש ספרי בר-מצווה שאף אחד לא עיין בהם שנים. יש בבתים רבים ספרונים כגון רומנים וספרי בלשים שמונחים כאבן שאין לה הופכין. ישנם – פוקט-בוקים באנגלית ובשפות אחרות, ועוד ועוד. נפנה לאנשים שיתרמו ספרים למאגר שנקים. אחר כך, מה שאני מציע הוא לבנות מתקן פשוט שבתוכו מלאי של ספרים.  אדם בא עם ספר, מכניס אותו למתקן ומקבל ספר אחר.  יש כאן אפקט של הגרלה כמו שאתם אוהבים. אף אחד לא יודע איזה ספר יעלה בגורלו.  אם יצא ספר שהאדם לא מעוניין בו -  ייקח אותו במחילה,  יכניס אותו שוב למתקן ויקבל ספר אחר".

"יפה, יפה" אמר א.ב. "ואיפה אנחנו ע.מ.  בעניין?" –" פשוט מאד. הכול יהיה בחסותנו, ועל כל מתקן יתנוסס הלוגו שלנו",  "טוב" אמר א.ב. " אין לנו לוגו , אבל את זה אפשר לסדר.  אך מתקן חכם כזה לא ראיתי בשום מקום",- " משום שהוא עדיין לא קיים", עניתי –"יש לי שרטוטים ראשוניים לבניית אבטיפוס וברצון אמסור אותם לעמותה", "יפה מאד " אמר א.ב. " אך משום מה נראה לי שמתקן כזה מושך צרות. אם הוא מברזל – מיד יגנבוהו סוחרי המתכות.  אם הוא מפלסטיק – מיד יפורק ע"י הוונדלים הצעירים שישנם בכל מקום.  ומי ירשה לך להעמיד משהו על המדרכה? דרוש רישיון, ואתה יודע שהבירוקרטיה עצומה". לא עניתי והוא חשב קצת על העניין. ניסה לעכל אותו בראשו ולבסוף אמר לי שהכי טוב -   להעלות את ההצעה בישיבה הבאה.

22.2.03

לישיבה הבאה באתי מוכן.    בבית הכנתי כמה סקיצות מרהיבות-עיניים לשתי ורסיות, לשתי חלופות, של "ספרייה בשרות עצמי", כפי שקראתי למתקן שתכננתי.

חלופה אחת בצורת קרוסלה, בה הספרים עומדים וחלופה שנייה בצורת תיבה, בה הספרים שוכבים. הישיבה החלה כרגיל. הנוכחים  דברו ודברו אך בעין אחת הציצו לתיק השרטוטים שהבאתי עימי. לבסוף בסעיף שונות העליתי את הצעתי.  בהתחלה דברתי על חשיבות העניין של הפגנת נוכחות העמותה בכל פינת רחוב, שיידעו הכול שאנו קיימים.  כן דברתי על כך שיש חשיבות רבה להעלאת שעור הקוראים וזמן הקריאה בספרים  ולהפחתת זמן השעבוד לטלביזיה ולאינטרנט. הדבר נכון הן למבוגרים והן לנוער. אחר כך שילבתי בין שני הנושאים ותיארתי את שיטת 'הספרייה בשרות עצמי' שתעלה בוודאי  את אחוז הקוראים והסברתי את דרך פעולתה –" אדם בא עם ספר מסוים  ומכניסו לחריץ המיועד לכך.  נפתח אז פתח מיוחד וממנו הוא שולף את הספר "הבא בתור".  יש כאן אלמנט של "הגרלה" ולא של בחירה, האדם אינו יודע איזה ספר ייפול  בגורלו. אם הספר בכל זאת לא מוצא חן בעיניו - הוא יכול להכניסו לחריץ הראשון ולהוציא ספר אחר. המתקן זול יחסית ואינו דורש מקור אנרגיה, אין צורך לחברו לחשמל. אמרתי שזה רעיון חדש וייחודי ושמעולם לא ראיתי כמותו, אך לדעתי הוא יועיל מאד ל"הטית כפות המאזניים" לעולם יותר טוב, ולבסוף הדגשתי שעל כל מתקן יתנוסס הלוגו של ע.מ. והכתובת עם מספר הטלפון. כך ייוודע דבר קיומנו לכל אחד ואחד.

מיד הופצצתי במטר של שאלות ובתוכן השאלות ששאל א.ב. : מי ישמור על המתקנים? מי ירשה או יסכים שיוצבו בכל פינת רחוב? מאין יבואו הספרים הראשונים? ועוד ועוד.  במקום לענות פניתי לתיק השרטוטים שלי להראות להם את "הכלה". 

 –" רגע, רגע" אמרה ש. שעבדה פעם במשרד עורכי-דין - " הוצאת על זה פטנט?  אתה לא דורש על זה זכויות?".  עניתי שלא הוצאתי בקשה לפטנט כי בקשת פטנט זה דבר יקר – בין 8000 ל-10000 ₪, וחוץ מזה אני מעביר בחפץ לב את כל זכויותיי לרשות העמותה.  אם העמותה תרצה – אז אפשר לרשום על זה פטנט.

החל ויכוח קולני שאיני זוכר את פרטיו. לאחר זמן רב קם א.ב. , ביקש שקט, שלף את המטבע שלו מכיסו  ואמר:" אם יוצא עץ  -  אנחנו מקבלים בברכה את רעיון 'הספרייה בשרות עצמי' של חברנו. אם יוצא פלי – אנחנו יורדים מהעניין".  הוא הטיל את המטבע ויצא – לא תאמינו – עץ.  העניין נתקבל, וכולם רצו לראות את האיורים שהכנתי. הנוכחים הסתכלו, התווכחו  ונתנו עצות , כרגיל.   בגלל השעה המאוחרת הוחלט  להמשיך בנושא בפגישה הבאה.

3.3.03

הפגישה של הצוות הניהולי של ע.מ. התקיימה הפעם בביתי.  במשך השבוע עסקתי בבניית דגם ראשוני של  ה'ספרייה בשרות עצמי'.  בחרתי בדגם התיבה שיותר קל לבנותו.  הדגם היה מוקטן והיה בו מקום רק לכ-20 ספרי-כיס. הוספתי אמצעי פנימי, חסוי מהעין,  המונע את שליפת המגרה אם לא הוכנס ספר בחריץ המתאים.  כשהדגם היה מוכן ולאחר שעבר ניסויים ראשוניים הזמנתי את החבורה אלי להתרשם  ממנו. 

לאחר שיחת חולין, נשנושים ושתית תה/קפה ניגשו כולם לדגם. גובהו היה כ-60 סמ' וכדי שלא יצטרכו להתכופף , העמדתי אותו על שולחן.  כקוסם הרמתי בידי ספר-כיס, הראיתי אותו לכל הנאספים והכנסתי אותו בפתח העליון. לאחר מכן משכתי אלי את המגרה התחתונה והופיע ספר-כיס אחר. החזרתי את המגרה למקומה והראיתי להם שלא ניתן להוציא ספר חדש אם לא הוכנס ספר אחר קודם לכן. כולם מחאו כפים וניסו את הדגם בעצמם.   ישנה אמרה עתיקה האומרת  שתמונה אחת שווה לאלף מילים אך דגם  שעובד שווה יותר מאלף תמונות ומי יודע כמה מילים.

הישיבה שנתקיימה לאחר מכן נפתחה בדברי ג.ד. הגזבר. הוא אמר שהעניין מעניין וגם חשוב אך אין לעמותה את סכום הכסף הגדול הדרוש להגשת בקשת פטנט. אך מצד שני הוא מעריך שניתן יהיה לבנות שתים שלוש 'ספריות' לניסוי בשטח.  הדיון נמשך והוצע שבכל מקום, בעתיד, נציב שלוש 'ספריות' – אחת לספרי ילדים ונוער, אחת לספרי מבוגרים ואחת לספרים לועזיים. דנו גם בלוגו שאין לנו ובשם העמותה שמן הראוי לשנותו.

15.3.03        

מתנ"ס באחת העיירות הסכים שנציב 'ספריה בשרות עצמי' אצלו, לניסוי.  פנינו למפעל מתכת מסוים שבנה לנו את היחידה בהנחה גדולה. ליחידה צרפנו מונה, כדי לדעת כמה ספרים הוחלפו. מכיוון שעדיין לא היה לוגו, ציירנו פרח ורשמנו את שם העמותה, כתובתה ומספר הטלפון.  כל אחד מאנשי העמותה הביא מהבית כמה ספרים שהכנסנו אותם למחסנית של המתקן. אחד הנערים מהמתנ"ס הסכים לעמוד, בשעות הפתיחה, ליד המתקן ולהדריך את המתעניינים. נתנו טפיחה למזל טוב על דופן המתקן ופרשנו.

22.3.03

א.ב. הודיע לי בטלפון בשמחה גדולה שהעסק עובד.  הוא היה במקום וראה ילדים באים עם ספרים להחלפה.  גם מנהל המתנ"ס היה נלהב. ואז, א.ב. על דעת עצמו, הזמין את הטלביזיה לדווח על העניין. אחר-כך התייעץ עם ה. המנהלת וסוכם שכולנו נבוא לצילומים שיתקיימו בעוד יומיים.

לאחר ההופעה של כמה שניות בטלביזיה בערוץ המקומי במדור "מהנעשה במתנ"סים", פנו אלינו כמה מתנ"סים שנפעיל מתקנים דומים גם אצלם. הם ציינו שהם רואים חשיבות גדולה בהקניית הרגלי קריאה לילדים ולנוער וספריה זמינה, ללא תשלום, תעזור בעניין זה. פנינו לכמה מסגריות בבקשה להצעות מחיר לבניית 10 יחידות. הגיעו כמה הצעות ובחרנו בהגרלה, ולא לפי המחיר הנמוך ביותר, את אחת המסגריות. דרשנו שהביצוע יהיה מהיר עד כמה שאפשר.

1.4.03    הפרסומים בדבר 'הספרייה בשירות עצמי' , ספרייה ללא עירבון, ללא דמי חבר וללא דמי השאלה, הגיעו גם לאוזניו של ידידנו ו. יועצו של הנדבן, ועד מהרה הגיעה תגובתו. כצפוי התגובה הייתה גדולה ומרשימה.

בעיתונים הופיעו מודעות גדולות האומרות שבחג הקרב עלינו לטובה יערך יריד ספרי ילדים (במקום מסוים שיקבע) ובחסות הנדבן הידוע. הוצאות ספרי ילדים מסוימות הסכימו  למכור ספרים  במחצית המחיר כתמורה לספרים משומשים שיביאו אתם הקונים. כל ספר משומש שינתן יזכה את מוסרו בספר חדש במחצית המחיר. הנדבן הידוע הודיע שאת הספרים של הקונים הוא יעביר כשי לאזורי הפריפריה. אנשיו יעברו מבית לבית, באזורים מסוימים, וימסרו מטעמו חבילות שי ספרותיות. 

הפעם בחר הנדבן רחבה גדולה במרכז העיר והקים יריד ענק וצבעוני בשיתוף העירייה ואנשי הוצאות הספרים. על פני השטח פוזרו דוכנים דוכנים מלאי ספרים חדשים. לא חסרה מוזיקה מחרישת אוזניים ולא חסרו דוכני שתייה וממתקים  שמכרו לקהל מכל טוב.

לאחר כמה ימים הופיע בעיתונים צילום גדול של הנדבן, כשהוא מגיש באחת העיירות חבילת ספרים ליושבי אחד הבתים.

14.4.03

במקביל למלחמה על השבת האיזון בין טוב לרע בכדור הארץ, נערך לכאורה  קרב סמוי, בין העמותה שלנו ע.מ.  לנדבן הידוע ועוזרו ו. 

אנחנו הלכנו בקטנות, התקדמנו צעד אחרי צעד. לאט לאט הוקמו עוד מרכזים כשלנו ברחבי הארץ. ה'ספריות' שלנו מתפשטות. ניתן לראות במרכולים הגדולים שלשות של מתקנים –אחד לספרי מבוגרים, אחד לספרי ילדים ואחד לספרים לועזיים.  זרי פרחים ממשיכים להישלח כל סוף שבוע למספר גדל והולך של אנשים.  כן נשלחות מעטפות הפתעה של תלושי קניה וכרטיסים לתיאטרון או למשחקי כדורגל.

"המתנגד לנו" ממשיך בשיטת הירידים. כל יריד גדול מקודמו. תמונתו של הנדבן הידוע מופצת בכל מקום ולפעמים גם ו. הכלכלן מיל. מופיע לצידו.   בקרוב יערכו בחירות מוניציפאליות ומי יודע איזו דחיפה  תקבל אז  שיטת הירידים.

איזו שיטה תנצח בקרב? מי יודע.

21.4.03

בישיבה של היום נמסר דו"ח מדאיג – למרות שספריות השירות העצמי שלנו הוצבו במקומות סגורים – נפגעו כמה מהן ע"י פרחחים ונגנבו מהן ספרים.  חלק מהספרים נמצאו מתגוללים ברחוב. הרי הפרחחים לא קוראים ספרים. הודענו למשטרה ואנו מחכים לתגובתה. כולם מרוגזים וחושבים בקול רם מה לעשות. פתאום נפתחה הדלת ונכנס בשקט בשקט ו. הכלכלן.  הוא התיישב ולא אמר מילה. הפסקנו את הדיון ופנינו לעברו, מחכים למוצא פיו. אך הוא שתק. לבסוף שאל א.ב. "האם חזרת אלינו?", ו. הניד בראשו לאות הן. ואז קפצו עליו כולם בשמחה לחבקו. כשראה שנתקבל בשמחה, השתנה מצב רוחו והוא החל לדבר: " כנראה שאני טעיתי ואתם צדקתם. בהתחלה הנדבן חשב שהוא מנצל אותי אך בעצם אני ניצלתי אותו והזזתי באמצעות כספו דברים שבחלום לא הייתי מאמין שאני אוכל לבצעם. אך עכשיו, כשמתקרבות הבחירות המוניציפאליות, אני מרגיש שהוא מנצל אותי יותר ויותר ולכן החלטתי לעזבו.  שימצא לו דרך אחרת להופיע בטלביזיה".  

ש. המזכירה, לקחה זר פרחים שנותר ממשלוחי ההפתעה ונתנה לו באומרה: " טוב שחזרת.  אולי נצליח יחד להטות את כפות המאזניים".

שינוי כיוון

עברו כמה שבועות ובדרכי דרומה, לרגל עניני, נפגשתי שוב עם ידידי א.ב. בבית קפה קטן בעירו, כפי שנהגנו לעשות לפני "הרעש".   ישבנו בשקט על כוס קפה ועוגה , הרחק מהשאון   שאפף אותנו בחודשים האחרונים. שלווה  ודממה. אין סביבנו את ההמולה של הצוות הניהולי המתווכח על כל דבר. אין את רחש המתנדבים הרבים הדוחפים תלושי קניה וכרטיסים למעטפות ההפתעה. ואין גם את הצפייה הדרוכה - מה יעשה הנדבן הידוע לפני הבחירות המוניציפאליות.

א.ב. נראה קצת מדוכדך  ונראה שכל הזמן משהו מטריד אותו.

שאלתי אותו "מה קורה?" והוא ענה –" הכל בסדר" . – "ובכל זאת?" שאלתי. הוא השהה זמן מה את תשובתו ולבסוף אמר -"טעינו בגדול".  סימן שאלה ניבט מעיני.  "כן, טעינו בגדול" המשיך ואמר -" אתה יודע. פריצת הספריות שלנו והשלכת הספרים, פקחו את עיני. זאת הייתה נקודת המפנה".   –" בסך הכול היו אלה מספר פרחחים צעירים שהשתעממו " , אמרתי,  "לא צריך לעשות מזה עניין גדול". –" לא, אתה טועה. אלו לא פרחחים אלא ונדלים צעירים. כאן ראיתי, או יותר נכון הרגשתי איפה  טעינו. חשבנו שעל ידי צעדים קטנים חיוביים, שילכו ויתרבו עם הזמן, נביא להגברת ה'טוב'.  אם לא בעולם הגדול אז

לפחות בסביבתנו הקרובה, בארצנו.  הטעות שלנו היא טעות מחשבתית. כיוון המחשבה שלנו  לא היה נכון למרות כל ההתקדמות.  נוכחתי שאנו צריכים לשנות כיוון – אנחנו צריכים להלחם ברוע. כן. באותה שיטה, במנות קטנות, אנו צריכים להלחם בתופעות  כגון זו שקרתה לפני כמה ימים.  צריך לטפל בנוער, בצעירים,  בנוסף לכל המוסדות והארגונים המטפלים בהם.    אתה יודע, כנראה בבלי דעת - ההצעה שלך של הספריות בשרות עצמי , ובייחוד אלה של ספרי-ילדים, היא  בעצם בכיוון הנכון וכל מעטפות ההפתעה והזרים – זה שטויות. אך זה לא מספיק- צריך להתחיל להלחם בדברים השליליים כבר מגיל צעיר".   –" אך איך עושים זאת?" שאלתי.  –" אין לי תשובה כרגע. צריך לחשוב על העניין" ענה לי ידידי, א.ב. המכונה החולם.