אילן התגלח בקפדנות, שם בושם של שאנל וחייך. הוא כופף ויישר את ידו הימנית כמה פעמים בכדי להראות למראה את השריר-הזרוע של הגבר האמיתי. האצבע מורה של היד השמאלית עשתה סימן "אתה רואה!" גיחוך מבסוט כיסה את פניו. יהיה לו לילה נהדר היום.
~*~
חנה הסתכלה על הקמט מעל הלחי השמאלית, או שאולי הוא נמצא מתחת לעין? איך היא תקרא לו?
היא לקחה מעט קרם והתחילה לשפשף אותו לתוך הקמט. אחר-כך היא עיסתה אותו. הילד הרע נעלם. חנה נאנחה — ההליך הזה לקח כל יום יותר ויותר זמן.
ואז מחשבותיה עפו שעתיים קדימה ולמרחק של חצי העיר מביתה. היא במיטה. עם כוס יין בידה השמאלית. המרפק הימני על הכרית וידה מתחת לסנטר. האצבעות שלו נוגעות בעדינות בה והיא מקבלת את זה כסימן לשים את היין הצידה... או! ...
~*~
יהודית החליטה לנוח בקריאת ספר הלילה. היא בחרה אחד עם סיפורים קצרים. מי הסופר לא היה איכפת לה כי לא היו סופרים לא טובים בביתה, לכן היא ידעה שבטוח תהנה.
במקרר היא מצאה רק קופסת גלידה אחת. יהודית לקחה את הכפית האחרונה ממנה וזרקה את הקופסא הריקה לאשפה.
בארון במטבח היא מצאה חפיסת שוקולד סגורה ולקחה אותה לחדר שינה.
פתאום טלפון השתעל והתחיל לילל בנחישות. יהודית ענתה בשקט, הקשיבה, ואחרי כדקה חייכה ואמרה, "אז תבוא. אני אהיה כאן."
האצבעות שלה שיחקו במשך זמן מה על העטיפה היפה של השוקולד, במחשבה על התענוג האין-סופי המוחבא בפנים, אבל לבסוף בתנועה החלטית דחפה את החפיסה הצידה וקמה להתלבש לפני בואו של האורח.
~*~
מיכאל הגיע לעיר לפני שעתיים. הוא לא הכיר אף אחד כאן. לחזור למלון, זו היתה אפשרות, אבל מאוד משעממת. הוא התקשר למנחם וביקש ממנו כמה המלצות.
בהתחלה חברו לא רצה לדבר, אבל אחרי שאישתו יצאה מהחדר, נתן מספר טלפון. מיכאל הרגיש יותר טוב עכשיו. הוא חייג וחיכה. וזה היה שווה, אם לשפוט לפי הקול בצד השני של הקו.
זה יהיה לילה מעניין, חשב מיכאל ונופף למונית.
~*~
הלילה אמור להיות מעניין עבור הרבה אנשים.
אבל בשעה עשר, הגנרטור הראשי של תחנת חשמל מרוחקת החליט שחם מדי בכדי לעבוד ואחרי מופע זיקוקים מרהיב עצר לגמרי בפעם הראשונה בחייו.
כמה רגעים יותר מאוחר, גנרטור אחר, זועם שכל העבודה נפלה עליו, החליט להתחיל בשביתה איטלקית — הוא הסתובב כרגיל אבל מוליכים שלו הותכו מחום בכל כך הרבה מקומות שהתחזית בקשר להפקת חשמל ממנו בזמן הקרוב היתה שלילית לגמרי.
לאט-לאט כתם של לילה שחור בלי חדר לתוך העיר וכיסה אותה שכונה אחרי שכונה. פה ושם הופיע אור צהבהב של נר, אבל רוב הבתים נבלעו בחושך הכל-יכול.
בעשר ועשר דקות, העיר חזרה מאות שנים אחרוה, לזמנים מלפני החשמל.
~*~
נהג המונית לא יכל למצוא את הכתובת בחושך ומיכאל עישן סיגריות זולות בשרשרת וחשב על הערב המבוזבז.
חנה התחילה לצעוק בצורה היסטרית — היא היתה יותר מדי מפוחדת להיות לבדה במעלית החשוכה.
אילן לא יכל לפתוח את הדלת החשמלית שלו וקילל את הבן אדם שהתקין אותה כאן. אחרי שהוא נזכר שזה היה הוא עצמו, שהזמין אותה לאחר הגל האחרון של פריצות בשכונה, הוא התחיל לעשות חורים בקיר בהחלה עם אגרופו ואחר כך עם הראש שלו.
ליהודית לא היה יותר מדי איכפת. היא מצאה בחושך את השוקולד, פתחה את העטיפה באיטיות, כאילו היא מפשיטה את בן-זוגה, והתחילה ללקק את הרבועים המרירים אך כל כך מספקים.
