"אופטימית"

אתה מסתכל על החיים שלך בתור חלק מאיזה סרט קומדיה ענק. כל סצנה בחיים שלך מחושבת מראש ע"י כוח עליון, וכל כאב אנושי מביא לידי צחוק אלוהי. ישנו מעין סוג של גיחוך במחשבה שצריך לקחת את החיים ברצינות ולהעריך דברים, הרי בסופו של דבר כל הדברים הטובים נעלמים מהעין, ובד"כ אין שום סיבה מוצדקת להיעלמות. ברגע שנתחיל להעריך דברים כשהם שלנו בהווה, הכאב של לאבד אותם יהיה הרבה יותר גדול, והרבה יותר חזק.

כל החמצה בחיים מביאה לידי מחשבה שכנראה המאורע לא היה צריך לקרות, כנראה שיש סיבה למה הדברים קרו בדרך האחת ולא האחרת. כולנו מעין שחקנים שמגלמים דמויות שונות, בתוך עולם מורכב ומשונה, שמשחק בנו יותר משאנו נוכל אי פעם לדמיין. כל אחד מאתנו הוא פירור קטן בעולם הענקי הזה, וכל אחד בטוח שהחיים שלו חשובים הרבה יותר מחייו של האדם לצידו. לא ברור למה אנו פוגעים באחרים על מנת להרגיש טוב יותר, שהרי ידוע כי ברגע שתפגע במישהו אחד, הכאב שלו, יחזור אלייך בבומרנג, ברגע הכי לא צפוי, ובעוצמה ענקית. וכמו שרובנו יודעים, ורובנו כחלק ממסכת הצביעות שאנו חובשים, לעיתים, חלקנו מכחישים, הרי שכל איש ביקום בראש ובראשונה הוא אגואיסט. בצורה הכי רעה שקיימת. קודם כל עלינו לשרת את טובתנו ואח"כ במידה ובאמת אכפת לנו לעזור לאחר. השאלה היא האם לעמוד לצד האחר משמע שבאמת אכפת לנו או שלמעשה הכול הוא חלק מן המשחק הזה שנקרא חיים. האם למעשה אנחנו עוזרים במטרה הקדושה של לעזור האחד לחלש יותר, או למעשה אנחנו שם על מנת להרגיש טוב יותר עם עצמנו.

אני חושבת עכשיו על כל האמרות החכמות שאומרות שלא תעשה לאחר דבר השנוא עלייך, שתכבד את האחר במטרה שיכבדו אותך, שתאהב את עצמך על מנת שיאהבו אותך, הכול סביב בנאדם אחד, הכול סביבנו, ולמעשה הכל בשביל כולם, אין כזה דבר 'אני' אחד, יש חמישה מיליארד אנשים על פני כדור הארץ שיש להם כינוי אחד 'אני', ולכל 'אני' יש אתה ואת והם, ולכל 'אני' יש סיפור חיים שלו בין אם קשור בקשיי חיים מרעב ובין אם קשור באהבות נכזבות ושברון לב. לכל אחד יש סיפור חיים שמקשר את כולנו לעוד חתיכה בפאזל הנוראי הזה שמשחקים בו הכוחות האלוהיים. למעשה, אין אחד שיכול להבטיח שבמידה ולא נרצח ונהיה תמיד לעזרת האחר, החיים שלנו יהיו טובים יותר, האם זה אומר שבגלל שאני חייתי כל החיים שלי בתובנות של מוסר גבוהות ועקרונות ולא לא זזתי מהם אומר שאני בנאדם טוב יותר מהעבריין שחי בבניין ממול. הייתכן כי למעשה איכות החיים שניתנה לי הביאה אותי לידי מצב שיש לי את האפשרות לנצל כל משאב בחיים שלי לטובתי בלבד, ללא התחשבות באחר, ואילו העבריין הזה, שמרבית הסיכויים שבמשך יתקל במשטרת החוק, האם הוא בנאדם נחות יותר.

לכל עבריין במדינתנו יש סיבה מוצדקת לבחור את החיים הקשים בהם בחר. העובדה היא שקשה לעבור את החיים בצורה המושלמת, לסיים שתיים עשרה שנות תיכון וללמוד שאוניברסיטה ולפרנס משפחה, ידועה לכולם. אבל חייו של עבריין במרבית המקרים פשוט לא אפשרו לא את החיים האלו. חייו של עבריין כרוכים במאמצים אדירים של עבירה על חוקי מוסר ומאמצים להסתיר את חייהם. עבריין בחר בחייו ממציאות קשה שלא מאפשרת לו לבחור באמצעות השכל הישר את החיים הטובים עבורו. מכאן אפשר להבין כי עבריין אשר ייתכן כי יבלה את מרבית חייו בכלא, לא בהכרח בנאדם רע, אשר חושב על טובתו בלבד, אלא יכול להיות בנאדם אשר כל חייו נלחם בעוני וברעב בניסיון להעניק למשפחתו את החיים שלא בחיים לא היו.

הכאב אשר משתרר בקרבי על כל פעם שאדם נענש שלא באשמתו על דבר שנגזר עליו מהשמיים לעשות ולחיות, הוא נוראי. יש שיסבירו את מציאות החיים הזו על שילום חובות של גלגולים קודמים. אבל אני לא מאמינה, לבנאדם בחיים האלו יש את האפשרות לחיות את החיים בצורה הכי טובה שיכולה, ומרביתנו נגיד רגע לפני שנמות שאילו יכולנו, היינו צריכים לעשות את הדברים מעט אחרת. ודווקא ברגעים כאלו, לא חושבים על עצמנו ועל הדברים הרעים שקרו לנו, דווקא ברגעים האלו המצפון תוקף אותנו מכל הכיוונים כשאר תת המודע וההכרה מתאחדים ומנפצים כל סוג של אשליה שאי פעם פיתחנו לעצמנו. דווקא ברגעים האלו אנו נכיר בעובדה שהחיים שלנו היו הרבה יותר טובים אילו היינו נוהגים אחרת, ומעבר לחשוב על עצמנו היינו חושבים על רגשות האחרים. האמת היא, שלמעשה נגזר עלינו מסיבות אלוהיות לחיות את החיים בצורה אגואיסטית וחסרת אכפתיות, רק על מנת שברגע הזה לפני שנגיע לשמיים ונמסור את הנשמות שלנו לעולם אחר, ברגע הזה אנחנו למעשה נדע שהאגואיסטיות היא מה שבמרבית המקרים כל כך הרסה לנו את החיים. עצם העובדה הזו היא למעשה, שנזכור ונדע שבכל יום ויום על פני כדור הארץ, אנחנו לא יותר מקלפי משחק אשר הכוחות למעלה משחקים בהם על מנת, לא פחות, אלא לשעשע את עצמם.