כנח בשעתו

שכך המבול

תם השטפון ומבועי המים נסו אחור.

שצף הסער

השחית כל צמח ועץ השדה בנחלינו.

וברעש האחר

גווע כל בשר אשר בו חיים

בהאיטי המעלה שוועתה השמימה.

סחף איתני הטבע ששאג

נח מזעפו הבוקר

ואור מופז הנץ עם שחר חדש.

ואולי גם בנו כנח בשעתו

מצא האל כמה תמים וישרי דרך,

והחליט הוא  לכרות עמנו ברית שלומים.

ומי יתן

וינוח  קמעה מעבה הכדור,

וימצא מזור לאומללים.

הלוואי  וגבים אצלינו ימלאו מים

גשמי ברכה ימלאו ימינו כקדם

לו יהי ושירת אהבה

תושר בין אדם לרעהו

ימי שלווה ירקדו במחוזותינו

ולא נהלך כמאסף בסוף השיירה.