מבט מרוכך

אתה מדבר אלי בנועם שבך,

ואני מגלה עצמי דרכך

כל יום מחדש,

כמו האור המופז

שצבע את רציף הנמל בארגווניו

לעת שקיעה.

אתה מביט בי במבט מרוכך

ואני מביטה בעצמי דרכך

ומשלשת תובנותי.

כמו הכוכבים ששובלם

המוכסף עטה  לילי

בשכמיית זהרורי אור מרהיבה

המזהיבה במתיקותה את חופי.

 אתה מקשיב  בסובלנות אין קץ

 לאריגי ספורי שלא מסתיימים לעולם,

ואני למדה כיצד אתה מכיל אותי

ועוטף כמטר היורד עתה על היקום

ואם הייתה בי גם דמעה

 היא מתייבשת בגשם הברכה שבך

משיבה  לך בקשת חיוכי העוטף.

 25.1.09