נגיעה באהבה

נגיעה באהבה / משה ר. אזובי

היא, עמדה, נועצת בו מבט, יותר משל ילדה

הוא, נשוי, לא רצה להתקרב, לא לגעת בידה

היא היתה כל בוקר מנידה לו לשלום

הוא את הקפה שותה וממשיך לחלום

היא במשוך הזמן התקרבה כדי נגיעה

הוא נסוג אחורה, לאט לאט ובפליאה

היא חשבה שיש בו הרבה יותר משאפשר

הוא חשב שאין בו ממש מהמותר

היא התחילה במשפט לא מחייב

הוא נאלץ ליפול בפחו של האורב

היא אמרה, "שלום ואנו מכירים",

הוא אמר, "נכון" כי מבטים מעשירים

היא הושיטה יד לאהבה בנגיעה

הוא הוריד מבט להסתיר את הפתיעה

היא אמרה "אני, אותך אלי רוצה לגמיעה"

הוא אמר "חיי עוברים ברגיעה"

היא אמרה לו "בוא אלי לנגיעה",

הוא אמר "להתפלש זו רק טביעה",

היא אמר לו "בוא, ללא תנאים",

הוא אמר לה "יש כללים לי, לחיים",

היא אמרה "אתה נראה כמו בן מיתה",

הוא אמר "אולי, אך לא לך היא השפיטה",

היא אמרה " שלום לך, זו קבורתך וקבורתי",

הוא אמר " שלום ! קבורתך לא בחירתי,

ואל אשתי, זו תחייתי,

משוש חיי ואהבתי, נשמת אפי ואם ילדיי

אותה אוהב אני בלי די"

מוקדש לך אהובתי.

כל הזכויות שמורות © למשה  ר. אזובי