שירה

חמקתי מבעד

לאצבעות הזמן-המת

ועתה אני

הפליטה המאושרת

עלי אדמות.

שבתי אל זרועות

התמיהה הפרוצה

ועתה תוכי

מבותר ונושם

על מזבח טומאתי.

ליבי שנעקר

לא יושב לעולם,

אהבתי שחוללה

בתכריכיה נותרה,

יודעת אני

כי בת-השחר

נקברה תחת

הריסות בן-המטר.

מאושרת אני.

נהרה בקצות אצבעותיי.

פליאה בעיניי.

שירה על שפתיי.

נאהבת לראשונה

על-ידי גורמי השמיים.

ברוכה.

פקוחה.

סמוכה.

דרוכה.

מעוקרת.

מטוהרת.

חופשייה.