געגוע בטרם עת

ויעל בעזו עם כל צבא מטריו

וסגני רביביו להרוות היקום,

התמר במטבחי

ניחוחו של נזיד העגבניות האדם

שיחם לבבך לעת ערב.

ופקעות הכרובית והברוקולי,

חייכו פורחים צופני סוד לשנינו

ולבוא השבת הקסומה.

עת גלשו במדרונות הרי הגולן

גווילי השלג הצחורים  האהובים עלי,

מלאו שרעפי עצבת,

כי קרב המועד

בו אתה שוב תנדוד

להרים המושלגים

האחרים

למסעותיך החשובים

ולגלוש מפסגתם בחלד.

וכבר עתה כלתה נפשי

במעטפת געגוע

להדרים שינצו שוב בגנינו הקט,

לעת חמה מפזזת עם בוא  הקיץ,