עד לכאבה..

יוצאת הייתה אל השדות

אל באר המים החרבה

נושמת באפה ריח האדמה

רטובה מדמעות

ידה אוחזת עששית ישנה

קולות באוזניה

בפיה תפילה

הישוב אהובה מן השדות

הישוב למלא בה חלומות

גשם זלעפות

ממלא פיה מים

ושוב זולגות הדמעות

יום ועוד יומים

אני הייתי עד לכאבה

עד לאותן דמעות שבעה

שחרטו שביל על האדמה

שביל ללא תקווה

שישוב ביקשה

שישוב ביקשה

מאותה מלחמה

מאותה מלחמה ארורה

אף אחד לא שב...