מציאות העולה על הדמיון

כבר כמעט שנה שאנחנו לא בקשר , נתק מוחלט. זה התחיל כמו באגדות , מפגש תאוות שלאחריו בר שום דבר לא היה אותו דבר , היא הדגישה שניפגש לכל היותר פעמיים והפעמיים הללו הפכו לשנתיים של יצרים וחברות כמו שלא ידעתי מעולם , נעתי בין גלים גבוהים של שמחה עצומה לגאיות עמוקים של דמע וכאב , היא ביקשה שננתק מגע , כיבדתי את רצונה ואפילו הבנתי אותה למרות שלא יכולתי לקבל את הדרך בה נעשו הדברים.

כל יום חשבתי עליה , לא הלכתי לישון בלעדיה וקמתי איתה , במחשבות כמובן .

כתבתי לה אין ספור שירים שהפכו לנחלת הכלל אבל לא הגיעו אליה , השיר האחרון - ואם פתאום באמצע יום פורסם רק לפני ימים ספורים.

כל כך הרבה פעמים התגלגלה לי בראש המחשבה מה יקרה אם וכאשר ניפגש , איך אגיב ? מה אעשה ? והנה , כך פתאום באמצע יום בעומדי במעבר החציה ראיתי אותה , שלובת ידיים עם הגבר שלה , הרכנתי המבט והמשכתי הלאה , מה שהתחולל בי פנימה לא ניתן לתיאור.

זה נראה כמו משהו שמכוון מלמעלה , איך מכל המקומות בעולם , בעיר זרה לי ולה דרכינו מצטלבות ?  ומה נותר מכל זה - סקרנות , איך היא הרגישה ?