הבלדה לוירוס נבזה-מקווה שמותר לי רק הפעם במצבי להכניס לפה שיר כמרפא לנפש ולגוף.

כשהחום בי עולה ואותי משתק

וכאב הגרון אותי חונק

עולות בי מחשבות מגובבות בערימה

שעולות מהתת מודע ללא שום הגיון וחשיבה

ואני בכלל לא אחראית פה לכל אמירה.

אני מחליטה להביסו  גומרת אמר בליבי -

וירוס עלוב לא תכניע גופי ורוחי

אותך אגנוז, אערים עליך

ועל כל צבא מרעיך,

עם תה ,דבש ופרי הדר

אתה חייב להתעופף ממני עד מחר,

והוא משים עצמו כלא שומע

מקנן בי בעצמה ואת מלאכתו יודע

מנסה לבוא עימו בדין ודברים,

מבטיחה לו ים של דברים

מגלה את אזנו , מספרת לו רזים והוא בשלו

ואין מי שבינינו יגשר,

הוא חזק כזה יותר מכל אחד אחר

הוא רוצה בי לשחק,

ואצלי האף נוטף

ולא מתחשב בעיתוי הנכון

 שלא מתאים לי כעת להיות חולה בעד שום הון,

כי אין עימי כרגע מי שאותי יחבק

יכסני בשמיכה וירגיע

או מרק עוף אותי יגמיע

כשנבזה זה מכאיב ומדמיע,

מזל שיש מקלדת דרכה

ניתן לקונן על כל החולי וחוסר הרחמים,

כי אתה נמצא הרי  ממרחקים

ומשם  שולח לי אהבה ומאור פנים

ואלה כמרפא בעל אלף ניגונים.