שולחים שורות מעבר לים

הצינה אוחזת בך שם

בארמונות המדע  בבריסל,

ואני מכאן צופה בקצב הליכתך האיטי השלו,

שהואץ לפתע במדרכות השלג הכבד.

נעים אליך ברכות עוטפת  קלידי המקלדת שלי,

מספרות  אותיותי על החום והחולי  בגופי ,

אתה שולח לי יער שורות דאוגות

העוטפות בדי באיחולי החלמה מנחמים,

 מילותיך גאות בהשגי החוטרים שצימחת

וממלאות נפשי זהרורי חמה.

ואני שואלת-

האם גם בצמרתך במרחבים

מקננות ציפורי הבדידות?

האם גם בקינך הזמני בניכר

שר אותו זמיר הגעגוע?

ואולי עומד הוא כעת מעל אילנך הרם