פלאי הטכנולוגיה

אפשר לאפיין את הישראליות החדשה , יותר מכל, על ידי המכשירים שנכנסו לחיינו לפני כעשור וחצי, והפכו לאיבר מגופינו ממש. היום כמעט אף אחד לא יכול להרשות לעצמו להסתובב בלי מכשיר נייד. לאחרונה נראים אנשים מטיילים ברחוב עם מין סיכת ביטחון גדולה מפלסטיק על האוזניים והיא בעצם – דיבורית אוטומטית, ככה לא צריך אפילו להכניס את היד לכיס ולהוציא את במכשיר כדי לענות.

    לפעמים עם כל השכלולים האלה אנשים נראים כאילו יצאו מ"מסע בין כוכבים". אבל יש מקרים בהם הנשימה נעצרת.

 ***

    בשנתיים האחרונות אני מתנדב במחלקת יולדות בבי"ח אסה"ר בשל אהבתי הגדולה לילדים ותינוקות. היצורים הקטנטנים האלה שרק יוצאים לאור העולם כל קטנים וורודים, תמימים כאלה מעוררים פלאיה והשתאות. עבודה בחלקה הזו נותנת לי לפעמים ממש להרגיש כאילו אני עוזר של אלוהים להביא את הילדים לעולם.

    האמהות תמיד לוקחות את התינוק שנולד על הידיים ומשכיבות אותו עליהן. הנשימות הראשונות האלה יהיו הקשר הראשון בין הילד לאמו. אבל לרוע המזל לא כל האמהות זוכות לרגע הזה שלאחר הלידה. לפעמים האמהות נאלצות להיפדת מהתינוק הטרי לימים ואף שבועות עד שיוכלו להחזיק את "הפלא הזה" בידיהן.

   אחת מהן היא נועה, בת 34 ילדה את תינוקה הראשון בינואר השנה. התינוק נולד פג, שבועיים לפני תאריך היעד, ובמשקל 1.6 ק"ג. במצב זה הצוות הרפואי לא יכול היה להרשות שייגרם נזק רפואי לתינוק רק כדי שנועה תוכל לראות אותו ולהרגיש אותו.

 נועה: "תומר ראית את התינוק? ראית אותו?".

תומר:"כן ראיתי הוא ממש מתוק, דומה לשכן".

נועה: "די כבר, אל תשחק איתי. איפה הוא? מה עשו איתו, אני כל כך מטושטשת".

תומר: "אני יודע שאת מטושטשת. את אחרי לידה. את יודעת שילדת לפני הזמן. התינוק שלנו שוקל 1.6 ק"ג. זה תת משקל.

נועה: "הוא פג? נולד לנו פג? אני רוצה לראות אותו אני רוצה לחבק אותו". נועה התחילה לבכות. המחשבות הנוראיות ביותר התחילו לעלות במוחה, אם הוא לא יישרד, אם הוא יהייה מפגר, ואלוהים יודע מה.

תומר חיבק את נועה חזק חזק, ואמר לה: "הכל בסדר, לא רק שיהיה בסדר, עכשיו כבר בסדר". האחות הראשית ניגשה לנועה ובישרה לה רשמית שהתינוק פג, לעת עתה היא לא תוכל לגעת בו.

נועה: "אוי ואבוי, אני כל כך רוצה לחבק אותו שישכב על הבטן שלי". המגע הראשוני עם התינוק הוא חשוב כל כך לאם.

תומר: "הכי חשוב שהוא יהיה בריא והוא יהיה בריא. והוא ממש ממש מתוק וחמוד והוא זז לאט לאט בתוך האינקובטור שלו, אני אוהב אותך".

נועה: "גם אני אוהבת אותך. אל תלך תישאר איתי". נועה עדיין דומעת אבל כבר התחילה להירגע. היא מתחילה להירדם. זהו, נרדמה.

 בחלום שלה היא חולמת על דמות הבן שלה הקטן. יותר מאוחר היא תוכל לתאר שהתינוק שהיא חלמה עליו היה בעצם היא כתינוקת, למרות שהתינוק נראה כמו תומר קטן. כשנועה נרדמה, תומר הלך להביא לה את התינוק שתוכל לראות אותו. הרופאים אמרו שאסור לאף אחד לגעת בתינוק מחשש לפגיעות וזיהום. 

תומר הלך לפגיה, ומצא את האינקובטור עליו כתוב נועה שליו. הוא הוציא את מכשיר הפלאפון שלו וצילם את הרך הנולד. הוא צילם עוד תמונה ועוד אחת מכל מיני כיוונים וגם עשה הגדלה על האף והעיניים. . .  וזהו.

   עכשיו הוא הלך לנועה, היא הייתה עדיין ישנה. הוא העיר אותה ואמר לה: "נועה הבאתי לך הפתעה, הבאתי לך את תומר קטן".

נועה רעדה מהתרגשות: "אבל אסור אסור להוציא אותו...".

"ששש...  זה בסדר". תומר הפנה את מבטה של אשתו לכיוון מסך הפלאפון.

 נועה התחילה לפרוץ בבכי מהול בצחוק ואושר, הרגע הזה היה כל כך קסום עבודה ומרגש. תמונה אחת שווה אלף מילים.

 הקשר נוצר.