לעמורה דמינו-זהו לא שיר ,לא הודעה זו אמירה כואבת,ממציאות שחוזרת..שבת שלום חברי האכפתיים

לעמורה דמינו

כסדום היינו לאזובי הקיר דמינו

טחו עינינו מראות,

לבינו לא ידע

ואזנינו לא אוותה לשמוע.

אטימות למתרחש נוחה היא

למי שבכסף בוחש

למי שלא עושה לביתו

ולא לילדיו ולאמת מתכחש

מצפה שהחינוך יתבצע כולו

ע"י האחרים..

מסיר מעצמו אחריות קלה כחמורה,

כידוע, הסמכות ההורית מזמן נטלה

והכוח האלים והמסוכן בידי הנער והנערה.

והאשם?

מצוי בחוסר אוזן קשובה,

בבית ריק מאהבה

בהסתגרות הטכנולוגית

בחשיפה לתכנים די מסוכנים,

במשקאות האלכוהוליים,בסמים,

במין שהפך טכני ,בחוסר יד מכוונת,

באין קווים מוגדרים

ע"י שני ההורים

באדישות המתנכרת בעולם שונה ובמציאות נער אחרת.

אוי לאזניים שכך שומעות

מעשי אונס ,פשע וזנות

ואיפה אנו כחברה?כהורים?!