שינה מול ערות

זכרונות נעורי דואים אליך

כלהק שחפים צחורים על ים תכול ומושלוו,

וממתקים לילך ברוגע ירקרק.

משכיחים ממך טרדות ההווה

ודאגות העתיד.

פכי נעורי  הורודים  נמוגו זה מכבר

כאותן אדוות שאינן מותירות סימן

ומותירות אחריהן ריק כאפק רחב.

טרדות אפרוריות של השבוע הקרב

תופסות מקום בחיקי הלבנוני ,

מציגות לי ביתר שאת

את מדרגות הכורכר הכהות

שעלי עוד לטפס בן

כדי להגיע לחופי הנעם הבהירים ,

 ורגלי דואבות כל כך

מכדי להלך בחוף המוזהב,

שואלות הן