רוחות השרב

רוחות השרב

האובך הסמיך הזה

מקשה על הנשימה.

כצעיף ממסך מפריד

בינינו ממרחקים,

וממלא את הריק בחדריי.

רוחות השרב

מנסות להחם לבי

ללא הצלחה יתרה.

 גלגלי העמל מניעים רכבת יומי

בתאוצה מעסיקה.

ואתה שם לבד

באדמה הטמאה ,

מתעורר לבוקר חדש

קפוא ומשלג.

צחור הגגות המוכרים והמנוכרים

עדויים לך בגרם מדרגות לרקיעיך,

ורק העננת שמשייטת

משמיי השרביים  אל לילך הקר

עדה לערבי בדידותי,