יצירות אחרונות
את וציפרים (1 תגובות)
יצחק אור /שירים -22/11/2024 16:12
אַבְרָהָם אֲבִי הָאֻמָּה/ מאת: אהובה קליין (c) (2 תגובות)
אהובה קליין /שירים -22/11/2024 15:57
מחשבות☄ (1 תגובות)
ולריה גונצרוב /שירים -22/11/2024 15:52
פרנקלין (0 תגובות)
תומר קליין /שירים -22/11/2024 15:24
שבת המלכה-מוקדש לדני האהוב-שלא תדע עוד צער-אמן (9 תגובות)
מרים מעטו /שירים -22/11/2024 10:11
פּוֹנְדֵרוֹסָה (2 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /שירים -22/11/2024 07:23
משתתפת בצערו של דני זכריה עם מות אמו (8 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -22/11/2024 07:10
ביקור כה מפעים (10 תגובות)
דני זכריה /שירים -22/11/2024 06:35
בגיל שבעים נפגשנו (5 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -21/11/2024 22:10
געגועים לצבע שלי (3 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -21/11/2024 21:57
סיפורים
רוןבס"ד
המשך מהקטע הראשון:
קטע שני:
ועכשיו, 10 שנים אחרי ההלוויה, נועם נאחזת בשאריות הפצעים שנותרו פתוחים.. היא עדיין זוכרת את התקופה הזאת, זאת שבה הייתה לה אחות..שהיא עדיין זוכרת, קצת... היא זוכרת את הידיים הגרומות שנתלו על גופה של רון, את העור המתוח על הצלעות, מאיים להיקרע מהן, מאיים להוציא את רון שלה מהעולם.. היא זוכרת את הוויכוחים השקטים של רון עם אמא.. את ה"לקסעדין" שהיו לרון בחדר, מוחבאים, ורון חשבה שאיש לא רואה.. נועם זוכרת את אנה המדוברת, את אנה שאותה לא זכתה לראות באותה תקופה... נועם זוכרת, וממשיכה לזכור... את ריחות הקיא הנוראיים שאפפו את חדר השירותים... את הבדיקות החוזרות והנשנות של רון אצל רופא הנשים, "שוב התעכב לה המחזור" שמעה את אמא ממלמלת לאבא בלילה... נועם ידעה שמעה והרגישה את מה שכולם ניסו להסתיר... והיום היא זוכרת, זה הדבר האחרון שנותר לה לעשות... תמונות אחרונות בידה.. תמונות של המוות... הנה כאן, רון מחייכת חיוך עצוב, עור הפנים שקוע, עצמות הלחיים כמעט פורצות מפנייה החיוורות... וכאן, רון מחבקת אותה, ולרגע היא נראית לא חולה, אפילו צוחקת קצת... אחר כך, אמרו לנועם שרון הלכה לבית חולים... אבל נועם ידעה, שרון שלה מאושפזת בכפיה.. אז היא ציירה לה ציורים של אנשים שמנים.. שתחשוב שיש הרבה כאלה ותסכים גם היא להיות אחת מהם... נועם גדלה מאז.. 10 שנים אחרי והיום היא בת 16... רחוקה מהמקום היציב שהייתה בו... נעשית יותר ויותר דומה לאחותה... סיוט לעולם חוזר, מה שנקרא... אמא ואבא אבודים, דואגים פוחדים, אבל לא רואים, הם שותקים, מכניסים את הראש לחול, שלא לדעת שהסיפור הזה התחיל שוב... רק צועקים כל הזמן "למה את לא כמו רון?" אומרים שהיא הייתה מושלמת, שהיא עזרה להם, אהבה אותם באמת שוכחים שלא כך זה היה... ונועם? נועם אוטמת את אוזניה ונכנסת לחדר... שם היא מוקפת ברון שהיא אוהבת... ולא ברון שאותה ההורים זוכרים, לא ברון שלפני המחלה... לנועם נשארה טבלת הקלוריות של רון ונשאר גם לוח הפעילות הספורטיבית של רון... ואפילו הכתובת של בית המשוגעים של רון שמורה אצלה... אולי יום אחד היא תלך לשם... כן.. יום אחד היא תגיע לשם... אנה תיקח אותה כל הדרך... אנה, הירושה שנותרה לה מאחותה.. כי כשרון מתה אנה שכחה להפסיק לפעול כמו שהבטיחה, היא המשיכה לנועם, לנועם שבכלל לא הזמינה אותה, לנועם שכ"כ פחדה ממנה, לנועם שכ"כ פחדה שתבוא... לנועם שכ"כ רצתה להיות עם רון.. שכ"כ להכיר עוד את אחותה..להכיר עוד את רון, את הנערה שמתה למען השאיפות שלה...אנה המשיכה לבוא לנועם שמוכנה לעשות הכל כדי להיות עם רון, כדי לקיים את צוואת הרזון שהשאירה.. כדי לקיים את רון שלא נותרה עוד... נועם... נועם תמות למען השאיפה שלה, להיות רון...
(כל הזכויות שמורות) תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |