חזרה ליצירות
שירים

בחילה.

שלי הזאת.. | (27/03/2010 10:11) | 75 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
לפעמים הייתה לה בחילה,
בחילה מהנשמה שלה.
בחילה ממש מבפנים,
על כל מה שהיא עשתה
וכל מה שעשה אותה מה שהיא.
היא נגעלה מעצמה.

וכשהייתה לה בחילה
היא הייתה יוצאת החוצה בערב,
בין השמשות.
היא הייתה יוצאת החוצה 
ונושמת אוויר שמהול בסוף של יום..
והאוויר הזה היה מנקה אותה.
היה הופך את הנשמה שלה לגוון אחת פחות,
לגוון אחד פחות מהשחור הזה שהיה בתוכה.

מהר מאוד הגוון הזה היה נעלם,
היה הופך לשחור יותר מקודם.
אבל ההקלה הזאת, עם כמה רגעית שהייתה,
הייתה נותנת לה קצת תקווה למחר.
קצת כוח לקום מהמיטה.

הייתי רוצה להושיט לה יד,
להוציא אותה מהבחילה הזאת.
לגרום לה להבין שאני פה,
שהיא יכולה להישען עליי,
שהיא יכולה לבטוח בי.
רציתי לראות אותה מחייכת,
רציתי לראות אותה דומעת מאושר,
בוכה מצחוק.
רציתי להחזיק אותה חזק.
הושטתי לה אלפי ידיים,
נתתי לה מליון חיבוקים.
היא לא באה איתי.
היא הייתה אומרת שהיא כבר עמוק בתוך
ושאם היא תחזיק את היד, לא תרפה מהחיבוק,
גם אני אשחיר מבפנים ואגזור על עצמי
בחילת נצח.

אם רק הייתה יודעת שאני כבר עמוק בתוך
בדיוק כמוהה, כי המראה של השחור שבתוכה
לא יוצא מראשי.
וכל דקה שאני נושם וחי בעולם שהוא כולו לבן, 
אני משחיר מבפנים.
והבחילה הזאת נוראית,
בדיוק כמו שהיא תיארה.
בחילה על כך שנכשלתי,
בחילה על כך שלא יכולתי להוציא אותה מהעולם שלה.

ועכשיו כבר כמעט ערב,
ויש אור אדום סגול בחוץ.
אני יוצא לנשום קצת,
יוצא לתת לעצמי כוח לעוד יום.

תגובות

חזרה ליצירות