דיוואן משלך

והלכת אל המדבר למצוא לך השלווה

והרוחות העצובות הודיעו בואך בניגון הרבאבה

ורגלייך היחפות טובעות בחולות העמוקים

והיית לבת שבט עשיו הצועדת לאוהל אבי ארוסה השייח, האבא

ולא שלחו איתך אורחת גמלים ואיש לא נשאך על כפיים

ואביך התנכר לקיומך ואוהל שבטך לא היה לך עוד כבית

ואת כדך נשאת על ראשך

וצרורך הדל בידייך הצרובות

ובאת אל הנווה וראית הניצולים רוכנים אל הבאר

(מחפשים כמוך להרוות צמאונם)

והיו צמאים לשלוות הגוף והנפש

והבאר יבשה ולא תחזיר אהבה

וצל העצים צר מלהכיל כאבם

והגשת כדך והיו יונקים בשקיקה

ומצרורך הקמת האוהל

ונתכנסו ובאו כולם בצילך

לקבל אהבתך

וכדך שב ונתמלא מדמעות השמחה

והיו לכם מים חיים עד עולם

ואוהלך הפך לדיוואן

ממנו עולים צלילי הרבאבה