הדמעות החונקות ממך

 

והדמעות חנקו אותי, אילו הייתם שם לראות זאת- הייתם בוכים עימי.

היינו בגיוס חיילים חדשים ליחידה בבקו"ם, כל חייל שמשתחרר מגיע לשם מקבל חוגר מילואים קצינת קישור ויחידה חדשה שמתחילה לשגע אותו בזימון למילואים, שאלונים,צווים...

שאלו אותי בתור נציגת היחדיה אם בא לי להצטרף- אז הצטרפתי, לצחוקים- רק חבל שלא היו...

 

ישבנו אני, המג"ד, קצינת הקישור והסמלת וחיכינו לחיילים שקצין המיון ישלח אלינו ופתאום הוא הגיע...הנשימה הפסיקה,הלב עוד שניה שובר את הסקאלה מה אני עושה כאן שאלתי את עצמי, מאיפה הוא הגיע, הוא לא חייל משוחרר, מה הוא עושה כאן בכלל?

הוא ראה אותי- נעמד... גם הוא היה המום...חייך והלך

חשבתי בלב בזעקה הלווו מה אתה הולך לא מכבודך להגיד שלום?

המג"ד שם לב, כולם שמו לב- אז הקצינה קראה לו "חבר- לצנחנים? זה כאן" כבר לא הייתה בררה, הוא חזר-ולא דיבר.

הדמעה נצנצה הלא את הכל עשיתי למענך, הייתי איתך, שלך עבורך כבר לא עמדתי בזה.

פשוט שתקתי את השתיקה הרועמת שלו.שיחקתי במשחק שלו

המג"ד שאל אותו- "למה צנחנים?" ואז הוא ענה "מי בכלל רוצה צנחנים שיגידו שאני חייל קרבי, כמו שרון הבולדוזר- אני סרבן אחי תרשום מראש.כמו ביחידה הקודמת שלי-אין מילואים, אין צווים ואין גיוסים

ואם היא ביחידה (תוך שהוא מצביע עליי) אני בחוץ, או אני או הנקבה הזאת" הדמעה לא עמדה ופשוט זלגה.

אני לא חושבת שעשיתי גם משהוא למנוע ממנה שלא לזלוג הרגשתי שאני חייבת לפרוק אותו, את המילים והיחס שלו.

המג"ד העיף אותו חזרה לק.מיון עם המלצה לקב"ן ועם המלצה לבחינת שפה אודות שרון (מצא למי לדבר ככה רק למג"ד שלי) וצה"ל ואותי הוא חיבק בחום ואמר לי שיש עוד עשרות ואלפי חראות כמוהו ופי אלף יותר טובים מהם פשוט מישהו מכין ועורך לי אחד מושלם שיהיה לאחד- זה לוקח קצת זמן ושעל כל טיפת בכי אקבל פיצוי הולם של אלף נשיקות חום ואהבה- וזה חיזק אותי. אבל בכל זאת כאב לי לדעת שהאיש שהיה שלי והייתי איתו ולמענו הפך להיות אדם אחר, קר ומנוכר.