שירים

ולא משחקים...

 
ידידיי,כמו שכתב דויד סמוכה על הימים של "בין לבין" ,מדי שנה ,הם "מאלצים" אותי לפרוק משאי.השנה הקדמתי את פתיחת סכר רגשותיי...
 

"תצאו כבר

תם המשחק

נו,חזרו בקשה

נשוב הביתה...מחשיך

אימא דואגת"..הקצתי.

 

הם לא שבים

ממשיכים בהיחבא

חיים גדועים

מרסיס,או כדור

רעי מילדות..."ילדים".

 

נקפו שנים

נעלמו הצחוקים

איתם ילדים

שאינם מתבגרים

כמונו..הלא מתגברים.
 
 
מוקדש לחברי ילדותי שנפלו
במערכות ישראל.

תגובות