פוסטים
לרקוד עם דמעות בעיניים !
הנה סוף השבוע הגיע ואיתו גם יום שבת יום מנוחה למי יותר ולמי פחות, יש אנשים שעבדו עמלו טרחו והיתאמצו להשיג הישגים מסויימים כמו אנשי משפחה שעבדו בכל ששת הימים והרויחו כסף כדי לממן את המשפחה ולהעניק לו ולמשפחתו חיים יפים יותר,ויש אנשים שעמלו וצברו ידע במסגרות לימודיות מסויימות כמו סטודנטים למשל כדי להבטיח לעצמם בטחון כלכלי וכבוד "לאומי" בעתיד. ויש את האנשים האלה שלא עובדים ממש או שמתקיימים מביטוח לאומי כי אין להם אפשרות לעבוד מכל מיני סיבות כאלה ואחרות שלא ניכנס אליהם כרגע,ויש את "אוכלי החינם" שלפי מה שידוע לי מסיפורי אחי כך מכנים את עובדי הממשלה ואת אנשי הקבע.
לא משנה לאיזה קטגוריה אתם משייכים את עצמכם עכשיו ולמה אתם יותר מתחברים לאנשי המשפחה שעובדים ועובדים ולא תמיד מתגמלים כהוגן על עמלתכם או שמתגמלים מעבר למכובד,כן מי כמוכם יודע שיש גם דברים כאלה.
או לסטודנטים שבינכם עם כמה פרוטות בכיס ומלא חובות שיש לשלם והמון שיעורים שצריך להכין ומבחנים שצריך להיתכונן עליהם ועדין לשמור על ראש צלול ועבודות שצריך למסור, וגם למצוא בין כל העיסוקים האלה זמן לנוח להיתפרק ולצאת לאיזה בילוי בסוף השבוע.
אז הנה הגיע סוף השבוע וכל אדם רגיל משתעמם בטירוף ביום הזה תסכימו איתי או לא,כמה אפשר לבלות ולמלא את התוכן הריק שבתוכך ועדיין להגיע או לא להגיע לסיפוק או לפורקן מקסימלי?
יש לציין שלא כולם יוצאים לבלות בסופי השבוע יש אנשים שהסוף שבוע שלהם הוא עדיין נחשב כיום רגיל לכל דבר וכיום חול מפני שהם ממשיכים בשגרת חייהם כלומר או שהם ממשיכים לעבוד מי כמוכם יודע שישנם משמרות בכל מיני עבודות ויש אנשים שעובדים גם בשבתות,אני היתי אחת מהם. או שהם מתכוננים למבחנים וכו'.
אז הנה אני כבר מגיעה לעיקר הנושא של הכתבה שלי,אני רוצה לדון על סוג האנשים האלה שהבילויים הם כל עולמם.
נתחיל בזה שהאנשים האלה פשוט ניזונים מחיי הבילויים אם תקחו מהם את זה ואם יסגרו את כל המועדונים בעיר הם לא ישרדו וימצאו איך להעסיק את עצמם.
אז השאלה שמתעוררת אצלי היא,מה גורם כל כך לאנשים האלה לסגוד לבילויים מסויימים? כגון יציאה למועדון או מסיבות טבע כאלה ואחרים,יצא לי להכיר ולשוחח עם בליינים בחיי וכולם כאחד מודים ומתודים שאין דבר יותר עילאי וטוב כמו בילוי טוב או איזה ריקוד משחרר חושים באיזה מועדון פופולרי או פחות פופולרי.
כמובן שאנשי הסוף שבוע כמו שהזכרתי לפני מתחלקים לכמה קטגוריות.
היוצאים הנמנעים כלומר החנונים או פשוט אלה שלא ממש אוהבים לצאת לבלות וזה לא עושה להם את זה, ויש את אלה הרוצים אבל לא יכולים ואת הסיבות אפרט בהמשך.
אז ככה,
1.העובדים שמתים לצאת לבלות אבל הכסף והפרנסה יותר חשובים להם.
2.הסטודנטים שגם רוצים אבל המחברות הספרים והחומרים למבחנים שצריך ללמוד מונעים בעדם לממש ולנצל את סוף השבוע כמו שהם היו רוצים באמת מי פחות ומי יותר,אבל הם גם מוצאים זמן מדי פעם,למרות שלא נראה לי שזה קורה להם לעיתים קרובות.
3.הנמנעים החנונים שמעדיפים לראות סרטים או להיתקע מול מסך המחשב ולכתוב מאמר זה.
4.חסרי החברים שמתביישים לצאת לבד,בדרך כלל אנשים כאלה גם אם היו להם חברים לא בטוח אם הם היו יוצאים לבלות הם גם משתייכים לסעיף לפני זה.
5.אנשי משפחה שהאישה לא מרשה,ונשות משפחה שהגבר פרימיטיבי שם ונו אתם כבר מבינים,או שיש ילדים והמשפחה היא בעדיפות ראשונה,אומנם יש אנשים מהסוג הזה שגם מוצאים זמן לצאת לבילוי אבל שוב לא תמיד ולא בכל מקרה או מצב.
אני חושבת שזה מספיק למרות שאפשר לחשוב עוד על מיליון מקרים,לגבי סוגי האנשים שמבלים או לא מבלים בסופי שבוע.
אבל אני רוצה שוב לחזור לנושא שעליו אני רוצה לדבר איתכם עליו.
היתמכרות לבילוי אדרנלין וכל מה שבינהם ואפילו אם זה אדרנלין זמני כמו רב הריגושים וההנאות בחינו ואפילו אם הוא לא ממש ממלא אותנו אלא אם כן רק לכמה שעות או אפילו רגעים,ואני לא מדברת עכשיו רק על בילויים זה מתייחס לכל הנאה באשר היא.
אבל אני אתמקד ברשותכם בבילויים,ישנם אנשים כפי שהזכרתי קודם שהבילויים הם כל חייהם הבילויים מחליפים להם בת זוג קבועה שתיהיה שם לצידם ופשוט מתעתעת ומרחיקה מעט מהמציאות יחד עם הוודקה שמצטרפת לחגיגיה מכניסה את הבליין המכור למין אילוזיה שהוא שרוי בה ורק הוא מבין לליבו אין אחד שבאמת יכול להבין אותו כמו שזה קורה לרב האנשים ולא רק לאלה שמבלים ומבלים עד לשיכרון חושים,אף אחד לא באמת מבין לליבנו אף אחד לא באמת יכול תמיד להבין גם האנשים הכי אהובים לנו והכי יקרים לליבנו.
אז הנה הגיע סוף השבוע המיוחל שלך ושוב קבעת עם חברים ואפילו שביקשו ממך בעבודה להישאר למשמרת כי אתה העובד הכי טוב שם ועובד עבור שלושה אנשים ונותן את כל כולך בכל דבר ומצב,אבל סרבת והעדפת את היציאה למועדון עם החברים שלך.
הגיע היום המיוחל ואתה כבר מחכה לצאת לפרוק כל מני דאגות ומתחים שהיצטברו לך במשך השבוע העמוס או הפחות עמוס שלך, וכך אולי בעצם לצבור מצברים לשבוע הבא שיתחיל ולכל השבוע עד לשבוע הבא ששוב הגלגל יחזור על עצמו ותמצא את עצמך שוב מבלה עם חברים באיזה מועדון ושותים וודקה רד בול ומבלים,מזמינים לצ'סרים בחורות ואחר כך מוצאים את עצמכם במיטה זרה בבית זר ליד בחורה יפת מראה או כוסית בלשון העם שתמלא את הריגושים שלך לכמה שעות או שתשכיח ממך את כל הצרות שתסחרר ותסובב את ראשך ל180 מעלות,וזה ימלא אותך אני לא אומרת שלא, אבל בינינו לכמה זמן?
האם זה הריגוש שאתה מחפש?
האם כל הבילויים האלה עושים לך טוב? כל הויפסאסנות למינהם לאור הירח,וכל מועדון חדש שנפתח אתה חייב להימצא שם ולא להפסיד אחרת תקבל "אולקוס" ותרגיש מבוזבז ומפוספס שלא הלכת לשם,אתה הרי בליין ומי כמוך יודע על מה אני מקשקשת עכשיו?
נו אז עישנת כמה ג'ואינטים,נו אז דפקת כמה בנגים,נו אז כבשת והזמנת כמה בחורות לכמה צ'יסרים נו וזה חלף עבר וביום השני היה לך הנגואבר חזק ואחריו במקרה הטוב אתה זוכר רק איך קוראים לך ואיפה אתה גר,וכשאתה רוקד במסיבות למינהם ויש לך המון מכרים חברים,ידידות ידידים יזיזות וכו' אתה מכיר את כל העולם ואישתו וכולם מכירים אותך,כל יחצן שפותח ליין חדש של מסיבה אתה נמצא שם ולא משנה אם יתהפך העולם כי אתה בליין.
ואתה מגיע למועדון ואתה רוקד מזמין לך ולחבריך לבילוי ככה על חשבונך כמה שוטים,לא בגלל שאתה מליין ועם בוכטה של כסף בכיס,אלא כי אתה בליין ואותך כל הבנות אוהבים ואתה רוצה להיות ולהיראות "מסמר הערב".
אתה יורד לרחבה מעמדת הבר מזמין אולי איזו בחורה לרקוד איתך כששניכם שתויים עד מעל הראש פחות או יותר,במקרה הטוב אתה מזמין אותה לשירותים של המועדון כדי לסדר לה שם את החצאית הקצרצרה שעולה אל על החתיכת בד הזו שעטופה סביב מוטניה ולא משאירה כבר מקום לדימיון כאילו פשוט דורשים ממך לפעול ולקרוע מעליה את בגדיה ואולי גם לנסות לחטוף איזה מבט או שניים מתחת לרגליה גם לסנן את ידיך מתחת לרגליה ואולי גם להעביר שם יד וגם לנשק אותה בצוארה ולנגוס בשפתיה.
עשית את כל זה וזהו אתה מרגיש עצמך למלך אתה מדובר מקושר מוכר מבסוט עד השמיים וכל בחורה שהיית רוצה יכולה להיות שלך איתך ואולי לא רק ללילה אחד או שניים אולי ליותר,כי אתה המלך ואותך כולם מכירים במועדון הקבוע שאליו אתה נוהג ללכת עם החברים וגם במועודנים אחרים,אתה הרי קלבר רציני וקליבר לא פחות.
אתה מכור עד השמיים לריגושים למינהם ולמשחק הזה של החלפת מועדונים ובחורות כמו גרביים.אבל אחרי כל העומס הזה וכל הריגושים אתה עדיין מרגיש ריק וחלול מבפנים,כל הריגושים האלה שהיית רגיל אליהם ועדיין ההרגל הזה טמון בך עמוק בפנים אתה עדיין לא באמת מרגיש שזה ממלא אותך כמו שרצית טוב אולי לכמה שעות,אבל אחר כך אתה מחפש עוד ועוד ריגושים כאלה ואחרים.
למרות שריקוד הוא דבר יפה משחרר ועילאי אומנם הריקוד הזה של חייך לא דומה לריקוד מהסוג הזה,
ובעצם אתה יודע עמוק בפנים שהריקוד הזה שלך הוא ריקוד עצוב עם דמעות בעיניים לאור כל הזרקורים.
