לך אהובה

לך אהובה

קמטוטי עצבת וכאב

חרשו פניה,

בצפון הוד  הרריה

ארשת מודאגת נפרשת בה לעיתים

במדבריות הלס הצחיחים של חייה,

המדממים תדיר באדמה הקרועה הזו

ואין חובש פצעיה ומכאוביה.

כן,היא כבר אינה נערה.

לא מהמרת יותר על אהבות חטופות

לא גם על  הבטחות נלוזות,

כן היא בגרה.

רק טהר התכלת ניבט עדיין

מעיני אגמיה שקטנו המסמלים לה תקווה,

ויונת השלום עדיין משייטת בשמיה

מעל בתי כנסת, גגות כנסיות וצריחי מסגדיה

כולנו לה היום מצדיעים ומברכים בחגינו-חגה:

היא מכורתינו האחת והאהובה.

 19.4.10