"ומי יגן עליכם?" שאל גרינג הזקן, מלטף את זקנו הלבן. הוא דיבר אל אסופת החקלאים הרועמת, אחוזי קלשונים, מוכנים להילחם על חייהם נגד הרודן, לורד אדוארד יד-ברזל. הם עמדו בתוך בית המפגש של החקלאים, שמוקם במרכז כל שטחי האחוזה של לורד יד-ברזל. תקרה מעוגלת עם קירות חמר חומים ועם חלונות קטנים עגולים. הרצפה הייתה חמר גבשושי ולא היו כסאות או שולחנות. כולם ישבו על הרצפה חוץ מטובי טוריאס, מנהיג המרד. ליד טובי עמד בנו רוברט, נער נמוך אבל חסון מעבודה קשה בשדות.
"לא נצטרך הגנה, כל אבירי יד-ברזל נשלחו להגן על יורק מפני הסקוטים, עכשיו ההזדמנות היחידה שלנו. ואנחנו נוריד את הרודן שמצליף בנו יום יום, נעשה לו סוף!" כולם הגיבו בקריאת חיזוק, חוץ מגרינג הזקן שהמשיך ללטף את זקנו.
"השאלה היא, אם בכלל תצליחו להתגבר על יד-ברזל ושני אביריו, מי יגן עליכם אחרי שהם לא יהיו פה. משודדים, מהאבירים שיחזרו מהקרב." שאל גרינג.
"נקים משמר." אמר טובי, "המשמר יגן על כל תושבי הכפר החדש שלנו, אחרי שנשחרר את עצמינו מהרודן!" כולם הגיבו בקריאת הידד, חוץ מהזקן.
"ואיפה המשמר יישב?" שאל גרינג. טובי חשב לרגע.
"בטירה של יד-ברזל, וישקיף על כל האיזור. נלבש את השריון של יד-ברזל ואביריו, ונגן על אזרחי הכפר, לא נהיה יותר עבדים למפלצת הרודנית, לא יהיו יותר הצלפות והפחדות, נהיה חופשיים!" כולם הגיבו בקריאות שמחה וטובי לבש חיוך מנצח.
"ומי יהיה במשמר?" שאל גרינג.
"לא כל אחד יכול להיות שומר, אני מציע שמשפחה אחת תשכון בטירה ותגן על שאר התושבים. למרות שזה לא יהיה קל אני ומשפחתי," טובי הניח את ידו על שכמו של בנו רוברט, "מוכנים להתנדב למשימה. ולהגן עליכם מכל צרה שתבוא." הפעם הקהל הגיב במרמור שקט.
"גם המשפחה שלנו מוכנה לשאת בנטל" צעק רודי קרפס מקצה החדר.
"גם שלנו" צעק אדם נוסף.
"אולי נעשה הצבעה." הציע גרינג הזקן, והחביא חיוך קטן במעמקי זקנו. טובי נראה פחות שמח ממקודם, ועיניו התרוצצו מצד אל צד. התחילו להישמע קריאות של 'הצבעה!' מכל צדדי החדר.
"חברים, חברים!" הרגיע טובי בידיו וכולם השתתקו. "לא כל אחד יכול להיות אביר, זה דורש מוכנות לוותר על חייך, אומץ לב. האם אתם חושבים שתוכלו להתמודד עם שפיכת דמו של אחר?"
"עם כל הזהב שיש לו שם בטירה, לא נצטרך לשפוך דם, נוכל לשכור שכירי חרב, מי שישב בטירה יצטרך מקסימום להתמודד עם שפיכת כמויות גדולות של יין לתוך גרונו." כולם צחקו.
"הא, הא, הא" צחוק גדול נשמע מכיוון דלת הבית וכולם הפנו את ראשיהם. בפתח, שעון על קורת הדלת עמד יד-ברזל בכבודו ובעצמו. שקט מוחלט השתרר בחדר, עיניים נפערו באימה וטובי התעלף ונפל על הרצפה. רוברט בנו התכופף אליו ואחז בידו. האביר צעד אל תוך החדר, לבוש בשריון טבעות האדום, חרב גדולה למתניו בצד ימין וסכין בשמאל. על ידיו כפפות ברזל, ולרגליו מגפי ברזל גדולות. זקנו החום והשפיצי בלט מתחת לסנטרו הרחב, ועיניו מלאות הרשע היו רגועות כמו לפני סערה.
"מי רוצה לנסות לנעוץ את הקלשון שלו בחזה שלי?" צחק האביר ותפח על חזהו. הוא שלף את חרבו במהירות וכולם זינקו ממקומותיהם ונצמדו לקיר הבית שהיה הכי רחוק מיד-ברזל, חלק התחילו לבכות מפחד וחלק הרטיבו מכנסיהם, כמה אף התעלפו ונשארו שרויים על הרצפה כמתים. רק גרינג הזקן נשאר ישוב על רצפת הבניין ורוברט בנו של טובי נשאר לצידו של אביו.
"מי המנהיג שלכם?" שאל יד-ברזל. כולם הצביעו על טובי המעולף. יד-ברזל ניגש אל טובי וקרע אליו ברך, הוא הביט אל תוך עיניו של רוברט וחייך, רוברט לא הסית את עיניו. יד הברזל הונפה אל פניו של רוברט שהותך אל הקיר ונפל שמוט אל רצפת החדר. "זה המנהיג האמיץ?" צחק יד-ברזל צחוק גדול ואחז בבטנו שהחלה לכאוב מרוב צחוק. הוא הרים את ידו של טובי ונתן לה ליפול לרצפה. הוא תפס בשיערו של טובי והרים את ראשו מהרצפה.
"תביאו לי מים." פקד יד-ברזל. אחד החקלאים רץ לפינת החדר והביא משם כד. הוא הניח אותו ליד יד-ברזל והשתחווה. יד ברזל-לקח מעט מים על ידו והתיז על פניו של טובי. טובי התעורר בבהלה והתקפל לתנוחת עובר מייבב כמו תינוק. יד-ברזל עזב את שיערו ונעמד לידו.
"קום!" צרח יד-ברזל. טובי זינק לרגליו, ראשו מושפל, יבבות בורחות מפיו וריר נוזל מאפו, מביט בעצב אל בנו השמוט על רצפת החדר.
"אתה המנהיג האמיץ?" שאל יד-ברזל וקולו השתנה לקול רך של אב. טובי הרים את עיניו לעיני יד-ברזל ומיד השפיל אותם חזרה. "תענה לי, אל תחשוש." אמר יד-ברזל ממשיך ברכות.
"כ..כ..כן" גמגם טובי.
"כולם לשבת איפה שישבתם בבקשה." המשיך יד-ברזל בדיבור העדין וסימן בידיו. כל החקלאים חזרו אל מקומותיהם והתישבו. הוא הניח את יד הברזל שלו על כתפו של טובי.
"תמשיך בבקשה." אמר יד-ברזל, "תמשיך מאיפה שהפסקת." טובי הביט אל יד ברזל, ואז הביט אל החקלאים המפוחדים. "תמשיך." אמר יד-ברזל, הפעם בפחות רכות מקודם. טובי ניסה לבלוע את היובש שהרגיש בגרונו ללא הצלחה, הוא חיכך בגרונו והביט מסביב.
"אה..." התחיל טובי, הוא הביט שוב אל יד-ברזל. קול חזק של שפשוף ברזל על ברזל נשמע, טובי עצם את עיניו בחוזקה ופתח אותם שוב. מתוך גרונו של יד-ברזל בצבץ שפיץ של קלשון. עיניו של יד-ברזל עלו אל השמיים והוא נפל ארצה ברעש גדול. במקומו של יד-ברזל עמד בפנים מלאות דם, בנו של טובי, רוברט.
