עשתורת

ראיתיך מבעד לרעלת הארס

של נעוריי המרופטים;

עיני-הנייר ושפתי-הדיו,

מילות-האבן ותווי-האבק,

דמותך ננעצה בארוני

ופרמה את תכריכיי.

האזיני נא, הטי אוזן,

אסירת-תודה פדויה, מסייטת,

שמעי לעצתי ושמרי חוקותיי,

מצוות של אישה לאישה.

לא הכרתיך מבעד לצעיף השנים,

פיך סיגל לו ארשת נבונה,

אך עורך נשתמר בלובנו הפראי

גון הגיליון בו הוטבע.

רק עיניי שקהו,

עיניי שיבשו,

עיניי לעולם לא תראינה

את שנטרתי לך אז.

הושיטי ידך, קומי, עורי

על במותייך חלל,

נצרי מילותיי,

נהרתי בארי,

זיכרון של אישה לאישה.