חצאית מתבדרת

חצאית מתבדרת

בחצאית רוח לבנה

אני מתבדרת לי

עם גבר מיושב על ספסל

דרך המשי השקוף

הוא שוקל את מיתאר ירכַי

מובטחת לו הארץ

ידיו מלחכות את עורי

מָלהיבות את פָּני

מול אור-גז

קלילה הרוח

ריח של שביעות רצון עולה אז בינינו

ואני דוחפת את שָדי לפָּניו

ומייחלת שיכָּנס כבר כולו

מתחת לחצאיתי המופשלת

לעיני ורדים ועוברי אורח

שמתבוננים במופלא מהם

ומברכים אותנו בהסכמה נרגשת