ילדים בני 13, חוגגים בפעם האחרונה את התום. מסיבה במועדון קטן ושכונתי, אין אלכוהול, אולי קצת סיגריות, ומעגל דיסקו במרכז הרחבה. כמו בכל מסיבות בת המצווה בכתה ו', שנערכו לפני שנה.
עכשיו בכתה ז', תורם של ברי המצוות. ודור, שחוגג יום הולדת 13 בחר להזמין את השכבה למסיבת ריקודים במועדון שכונתי.
היא שם, בין כל השאר, מרוכזת יתר על המידה בסדרות נוער אמריקאיות. כל מה שמעסיק את מוחה מתחיל ונגמר בעיתוני נערות, אופנה, וכוכבים הוליוודים חתיכים. חולצה ורודה צמודה, מכנסיים בצבע חאקי שמתרחבים למטה, וצעיף מעטר את צווארה.
הוא שם, והיא אפילו לא ראתה. ילד עם שיער חלק כמו משי, והילה מיוחדת שאופפת אותו, הופכת אותו למסתורי במקצת.. מעורר עניין.
ילדה בת 18 יושבת לבדה וחושבת :הלוואי שלעולם לא היינו נפגשים.
"אני לא סובל אותך!!!" הוא צועק, והיא מתריסה "ואני ממש מתה עליך חתיכת זקן!!!" "מה הקשר זקן? מה??" והיא יודעת שהיא לא סובלת אותו בדיוק בגלל זה, לפעמים הוא מזכיר לה זקן. כשהעיניים שלו מתכווצות כשהוא צוחק, והיא יכולה לראות בעורו החלק קמטים עתידיים ורפיסות. הוא דוחה אותה ככה. אבל עכשיו, כשהוא צועק עליה , היא בהחלט הייתה מעדיפה להצמיד אותו לקיר ולהשתיק אותו בנשיקה. "אתה כמו זקן! הבדיחות של סבא שלי יותר מצחיקות! אני שונאת אותך הייתי רוצה למות רק בשביל לא להכיר אותך!!!!". ואז הוא נעצר.ומנסה לעבד את מה שהיא מתכוונת אליו.היא אומרת שהייתה רוצה למות רק בשביל לא להכיר אותו.. במקום לייחל לו שימות, היא מעדיפה למות בעצמה. הוא הגיע למצב של רצח, הוא רוצח אותה! אוי נו, איזה מחשבות מטופשות עולות לו במוח, הוא חושב כמו אישה במחזור, תתעשת! הוא חייב להוכיח שהוא גבר, הוא הגבר כאן, הוא לא יראה לה שההערה הזאת הכאיבה לו, שיש לו כלפיה חמלה.
אבל היא כבר קולטת לבד, את הגבות שלו שמתרוממות, כל פעם שהוא נהיה רגשן. "למה השתתקת? מה יש לך????" והיא כבר מתחילה לפחד, כי הבן אדם שמולה ממש החוויר! אולי היא הגזימה? מה כבר אמרה, בעצם. עדיף שהוא יפגע כמה שיותר, שלא יוכל לנשום מרוב כאב.
ילדים בני 13 חוגגים את התום בפעם האחרונה במועדון שכונתי. ומה לה ולבנים שלא מבוגרים ממנה לפחות ב5 שנים ומרוחים על פוסטרים?. והוא... מה כבר היה בה שתפס אותו כל כך? מבין כל הבנות שבמסיבה, הנה ילדה עם חולצה ורודה צמודה בצורה של בגד סיני. וצעיף מעטר את צווארה. היא מזכירה קצת את אחותו, והלחי שלה מתחחנת לנשיקה. "מי זו?" הוא רצה לשאול את דור שמכיר את שניהם, אבל אין לדעת אם עשה זאת או לא.
ילדים בני 14 מסתובבים מחובקים ברחובות מרכז העיר. מגלים לראשונה את הבסיס של האהבה. של החיבה, של החלוקה, והרצון לחוות אחד את השני. היא כמעט נחנקת. והוא רק רוצה לנשק אותה בפה ולספר לחברים שהלשון שלו נגעה בשלה. והיא דוחפת אותו, מה זה? הלשון שלו בפה שלי? איכס, היא חושבת לעצמה וממהרת להתנתק.
אחר כך הם מסתובבים מחובקים ברחובות מרכז העיר, וזה דווקא כמעט נחמד, היא חושבת. והוא מספר לה, לאחר כל מה שעברו ביחד "ראיתי אותך פעם ראשונה במסיבה של דור" מה? איך זה יכול להיות? זה היה לפני שנה...היא חושבת לעצמה. היא בכלל שכחה מהמסיבה זו, עוד אחד מזכרונות כתה ז' שטושטשו בין תמונות של כוכבים וכוכבות. היום היא כבר לא חיה את סדרות הטלוויזיה, היום היא כבר בתוך אחת כזאת.
היא ראתה אותו בפעם הראשונה לפני שבעה חודשים. בפעולה בצופים. הוא נראה לה קצת מוכר, אולי בגלל שהיא שמעה על הילד עם העיניים הכחולות והשיער הרך, שכולן אוהבות... מעניין, איך היא ידעה לקשר כל כך מהר בין הפרטים.
זה די ריגש אותה, בעצם, מאוד. לדעת שהספיק לו מבט אחד בה. במקום הומה אדם, ביום ההולדת של דור, בשביל לרדוף אחריה במשך חודשים שנה לאחר מכן. "ואז אחרי שנה ראיתי שהתחלת לבוא למושבה, וכשהתחלתי לדבר איתך אז..." זה הפך לאהבה, היום היא חושבת...במבט לאחור, כשהיא תקועה במריבה, והם יותר כבר לא חברים.
איך הכל נהיה מסובך כל כך פתאום, עלתה בה תהייה לרגע.אני אוהבת אותו, אני שונאת אותו, בכל מקרה אני נמשכת אליו. אבל הוא לא מתייחס אלי כמו שצריך, הוא מנסה להיות מאצ'ו, להשתלט עליי. ומצד שני, כשאני לא פוגעת בו, הוא מתנהג כמו מי שהייתי רוצה להתחתן איתו בעתיד. הוא אחד שיכול להיות אבא אמיתי, בעל אמיתי, לא כמו אבא שלי... "לא קרה לי כלום!!בסדר??? אין לי כוח אלייך!", זהו! הוא יסתלק מכאן, ויראה לה שהיא לא מעניינת אותו. כשהוא כבר מפנה את הגב בשביל להסתלק, היא תוהה אם היא רק מפחדת שהוא יהיה מאצ'ו, והוא לא כזה באמת, ואולי היא צריכה קצת להרגע, ולהפסיק להחמיר איתו. והוא מתחיל בצעדים, אבל יודע שהוא רוצה להשאר, ורק מחכה לאיזשהי קריאה ממנה, ולמה לעזאזל עוד אכפת לו בכלל? "היי!" חכה, היא חושבת, אבל אסור שידע, שאכפת לי, והשתיקה עדיפה. "תנמיך את המוסיקה לפני שאתה הולך!!!" הוא מגביר את המוסיקה להתרעם בשיא צליליה, בכוונה. ומתקרב אליה בעצבנות מרתיעה, "לא מגיע לך כלום!!!" ולפתע הוא קולט את ידו מתקרבת אל פניה, היא נשלחת לשם ללא שליטה, אולי ללטף אותה באגרסיביות, ואולי למשוך עד שתצרח מכאב, בשערה. אבל בכל מקרה היד חוזרת למקומה, כשהוא רואה איך לרגע זו שמולו הופכת לילדה חיוורת ומפוחדת. היא מחסירה פעימה. ומרגישה איך בשנייה היא הופכת מנערה בטוחה בדעותיה ומתגרה, ליצור חסר ישע ומפוחד תחת היד שלו, שמזכירה לה כמה היא יכולה להיות חלשה.
אז הוא הלך, והיא נשארת לשבת על הספה. בשנייה הראשונה היא מרגישה קצת הקלה, מתוך אינסטינקט, מתוך הפחד שהוא עורר בה. אבל לאחר שנייה היא מצטערת שהלך.כל כך הייתה רוצה שילך לתמיד, וכל כך הייתה רוצה שישאר כאן לצידה.
ילדה בת 18 יושבת לבדה וחושבת: הלוואי שלעולם לא היינו נפגשים.
וודאי הייתה נשארת בין סדרות הנוער האמריקאיות, שלווה בתוך חיים של אחרים.
והיא בכלל לא מצליחה לדמיין ילדה בת 18 שתשאר בת 14. שבשבילה הכל כל כך ברור ומובן, המשיכה במקום אחד, ואיתה האהבה. השנאה במקום אחד, ואיתה הדחייה. פשוט כי היא עוד לא חוותה אותן, והיא לא מבינה איך לעזאזל זאת שבסדרת הטלוויזיה ממשיכה לאהוב את ההוא למרות כל מה שהוא עשה!
