חזרה ליצירות
שירים

אני שונאת פרידות.

שלי הזאת.. | (06/06/2010 03:46) | 99 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
הוא התעורר בבוקר בשעה מאוחרת אל תוך דף A4 עליו היא כתבה בלורד אותיות גדולות:
אני שונאת פרידות...
והוא הרגיש איך ליבו מתקמט אל מול אותן אותיות.
הוא, זה שכותב כל חייו, זה שמילים הם ילדיו וספרים הם ביתו.
זה ששלט בשפה, זה שבטח בה, בסוף נכווה ממנה כמו שמעולם לא תיאר.

כמה אותיות שהשלימו מילים, שהשלימו משפט.
לא משפט ברור כמו "אני עוזבת".
אלא "אני שונאת פרידות". נשמע קצת כמו חידה.
אם תבין למה כתבתי את מה שכתבתי -
תבין למה עזבתי איך שעזבתי.

והוא, כמו שהיה מכור למילים, היה מכור לחידות.
ובעצם כל מה שכתבה באותו בוקר על דף A4 בסתמיות מרושלת..
תימצט את הדרך הכי גרועה לעזוב אותו.

הוא התפלל שתעזוב אותו במעשים,
הוא גם ככה לא היה גדול במעשים.
למה מילים? המילים הרגישו לו כמו בית,
ועם עזיבתה עזב גם הבית.
נלקח מעליו.

הוא לא כותב מאז, גם לא עליה.
הוא ניסה, אך לשווא.
והיא, לא חזרה מאז.. גם לא כדי להסביר.

תגובות

חזרה ליצירות