חזרה ליצירות
סיפורים

הרכבת לשום מקום-סוף

אלה לי | (13/06/2010 07:04) | 94 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
  הקול דמם,שקט אלחוטי סבב.
חבולה ניסיתי לקום, הסתחררתי.
דביקות שמלתי וחום גופי מספרים,שהאורגזמה שחלפה דרכי לפני כדקה עדיין...    
מחשבתי מתרוצצת מה לעשות?
מתחברת למקומי החסוי, לוחשת תפילה,  יודעת שעכשיו ברגע זה רוצה להציל חיים.       
זכרותו מונחת בידי תלושה. והוא שוכב בכסא חיוור, מדמם, משתנק, מנסה למלמל. מיד הבנתי שעדיין נשימה באפו.
עמדתי מבולבלת אך בהירה למול סוללת  מרפאים.
מלחשת תפילות רמות ומפזרת מעל גופו הקורס את ידיי המרפאות,  מצליבה אותיות, סמלים וישועות. האורות מזרימה אליו.
לפתע  נפתח חלון ומישהו נכנס...
הרגשתי נוכחות אצילית שבאה לתת לי יד. נוכחות אלוהית ישות קוסמית מוארת.
זרקורי אור זהובים הפיצו זרמים במקום שישבתי והרגשתי מוטסת לחלל שאין בו מימד של זמן.
התחלתי לנשום עמוק ומתוכי יצאה לחישת ריפוי קוסמית כמו שידעתי אותה מאז מעולם.            
ההנשמה החלה. קטורת הועלתה השמימה בזיקי חשמל פוזרו לכל עבר, סילוני ברק יצאו מנחירי הישות, הממלאת חללים סדוקים בריאותיו של האיש.
פתחי הראש הולחמו במחט מיוחדת מדייקת.
בעודי מרקדת סביבו, מלחשת מזמורים ישנים, החל הוא לנשום, הדימום פסק והרים ראשו להביט ובכה.          
האדמה רעדה השמיים פתחו שערם הנסתר, משב - אויר צלול חדר לרכב ההרוס והזרים מלאכים מגינים.   
לפתע, כמו בחלום, הישות חלפה מעלי ויצאה במהירות אל האור המוחלט.
 
בקושי רב יצאתי החוצה שריטות חבלו רגלי המשורטטות, שמלתי נוטשת גופי ..
אני עירומה.
מתבוננת עולה לעולה.... 
 
והוא יוצא אחריי
ידו מכסה חור מבושיו
והוא אומר לי שמי -
דניאל! 
 
 
המסך יורד תודה רבה.
 
 

  

 

תגובות

חזרה ליצירות